היום התקיים כנס וולנסקי לחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בית ספר גבעת גונן בו אני מלמדת, נבחר יחד עם עוד שני בתי ספר ממלכתיים - ציבוריים על מנת להציג את המשנה החינוכית, דרך הפעולה הייחודית והמודל המוביל את העבודה החינוכית בבית הספר. יש לציין כי בכנס נכחו בעלי ובעלות תפקידים מן השורה הראשונה של משרד החינוך, אנשי ונשות חינוך, מנהלי ומנהלות בתי ספר, אנשי ונשות אקדמיה, מורים ומורות מרחבי הארץ.
את המודל של גבעת גונן הצגנו אני ויפית גרין, מנהלת בית הספר. מצרפת את הדברים שאמרנו:
 
"המילה אמת אין פירושה מילה שאפשר לומר אותה אלא פירושה מעשה שצריך להיעשות, מילה המביעה חיים שיש לעשות" ? ג'ונתן קוזול. 
 
שמי יפית ואני מנהלת את ביה"ס גבעת גונן זו שנתי הרביעית. במשך 20 שנים שקדמו לניהול, הייתי יועצת ומורה לערבית בבית הספר. ביה"ס מייצג צמתים מרכזיים בתהליך שעברה ירושלים בכלל והחינוך בפרט בהתייחס לשינויים הדמוגרפיים החלים גם על שכונת הקטמונים בה שוכן בית הספר.
 
עם כניסתי לתפקיד היה ברור כי יש לחולל שינוי ולהתאים את הארגון והעשייה לקהל התלמידים. התאמה של אידיאולוגיה לאדם/תלמיד. שינוי מהותי של התאמת דרך לאדם ולא אדם לדרך. מבלי לוותר על ערכי היסוד ההומניים. בדברי אנסה לחדד את הניסיון ליישם עקרונות של בחירה, חניכה והעצמה ולהעביר את תהליך צמצום הפער בין רטוריקה לעשייה. 
 
בי"ס גבעת גונן מהווה דוגמא לבי"ס העובד עם אוכלוסייה מוחלשת(מדד טיפוח 6.72). ביה"ס עשה תפנית לכיוון חינוכי שעיקרו ללמד ילדים כי ביכולתם לעצב מציאות חינוכית ולהביאם לאמונה הפנימית כי ביכולתם לבחור וכי בידם האחריות  לבחירתם. הדרך להשגת מטרות אלו היא באמצעות פיתוח סמכות מגדלת ועיצוב  דמות המתבגר העובר ממצב של כאוס או ניסיון לצייתנות עיוורת  למצב של לקיחת אחריות על הבחירה לא כמטרה אלא כדרך חיים, ובהמשך ננסה להבהיר. 
 
מדובר על הכנסת ערכי דמוקרטיה כשאין הלימה בסיסית בין ערכי הבית לערכים שבית הספר מבקש להנחיל.
 
קוזול בדברו על שכונת מצוקה מעלה מספר נקודות :
 
1: חשיבות למתן עומק אנושי רגשי ותפיסתי. החשיבות בפיתוח קהילה אכפתית, ההתמודדות עם האנונימיות והדגש בלא לוותר אל אף ילד. קוזול אף רואה  במסגרת חינוכית לעיתים כלא למורים ולתלמידים ובפרט בבתי ספר  בהם תלמידים מגיעים עם חסכים לימודיים ורגשיים. 
 
כיצד מאתגרים את המורים? את התלמידים? 
כיצד מנסים לצאת מאותה מצוקה של עמידה בסטנדרטיזציה עם ניסיון להפחית את השחיקה?
 
2: הצורך הקיים בללמד מיומנויות יסוד שיאפשרו לילדים לשבור את מעגל המצוקה בו הם חיים , לשאול ממקום של ביטחון, ולגשר בין העולם האקדמי למעשי. קיים הצורך בללמד אחרת, לפתח ביקורתיות לקיחת אחריות, ואקטיביזם חברתי.
המודל שנציג להלן מנסה לאפשר העצמה וגדילה למורה ולתלמיד.  זהו מודל המתווך דמוקרטיה ובחירה בתוך גבולות. 
 יש לזכור כי בתרבות פטריארכלית יש נטייה לאהבת כוח ולסמכותניות. המעבר הוא מסמכותניות לסמכות גמישה , מגדלת ומאפשרת. מצב היוצר מודלינג מתמיד של מורים למורים ולתלמידים. 
 
גבעת גונן מייצג למעשה דגם אחר של בי"ס דמוקרטי בשכונת פריפריה. מודל חלוצי במובן הנוגד את המוכר: תלמידים ומורים שותפים להתנהלות אחרת תוך שמירה על המסגרת הפורמאלית, על תוכנית הלימודים וכ"ד.
 
איך?? ראשית בהנחת היסוד הבסיסית: הלימודים הם האמצעי ולא המטרה!! דרך הלמידה התלמיד ישיג מיומנות למידה, חקר, עבודה בשיתוף, בניית זהות אישית, חתירה למיצוי ומצוינות וכתוצאה מכך ישיג וישפר הישגיו...
 
תפיסת ביה"ס: האדם במרכז. והאדם שבילד  פיתוח והעצמת מורה/ תלמיד הבאתם לידי ביטוי וזאת בארבעה מישורים: 
1. חונכות אישית וקבוצתית על פי ה S.M.L.
2. למידה בשיעורי בחירה,
3. חיבור לקהילה
4. ותרבות ארגונית.
 
שמי רני חזון וייס, בוגרת המסלול לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים ובעיצומם של לימודים לתואר שני במדעי היהדות במכון שכטר. 
 
במהלך לימודי התואר הראשון שלי בחינוך דמוקרטי, בחרתי להשתלב בחטיבת הביניים והתיכון גבעת גונן כחלק מתכנית החלוץ החינוכי מתוך רצון לחנך במערכת החינוך הציבורית הממלכתית וליישם בה חלק מעקרונות החינוך הדמוקרטי. 
 
אך לפני פחות משבוע, סיימתי את שנת ההוראה השלישית שלי כמחנכת, רכזת חברתית, מורה להיסטוריה, ספרות ולשון עברית. 
 
בהגיעי לגבעת גונן, בית הספר, היה בראשיתו של תהליך השינוי. הדבר בא לידי ביטוי בדרכים שונות, בין היתר בשינוי התרבות הארגונית של בית הספר, בשינוי המערכת,  בפתיחת שתי כיתות ז' דמוקרטיות במגמה של צמיחה והתפתחות לעבר יצירת 'חטיבה דמוקרטית  ובשתי מחנכות לכיתה על פי הגישה של החינוך האישי. בשבוע שעבר סיימנו זו הפעם הראשונה תהליך של חינוך דמוקרטי בחטיבת הביניים, עם הפנים קדימה. 
כמורה צעירה, באתי עם הרבה מוטיבציה, עם הרבה חלומות ויוזמות, ביקשתי ליישם את עקרונות החינוך הדמוקרטי ולהתאימם לאוכלוסיית בית הספר. אחד הדברים שמשכו אותי ושומרים עלי בתוך המערכת הציבורית הוא האיזון העדין בין החופש ובין הגבולות המתאפשרים בבית הספר. בגבעת גונן ובניהולה של יפית? מצאתי להם בית. 
 
בראשית דבריה ביקשה יפית להדגיש כי הגישה החינוכית הבאה לידי ביטוי היא כי האדם הוא במרכז, ואני מבקשת לחדד כי יהיו אלו התלמיד או התלמידה, אנשי ונשות המנהלה, המורים והמורות. גישה זו מבקשת להדגיש את מקום הבחירה של כל אחד ואחת מהבאים בשערי בית הספר ולהעצימם, תוך מחויבות לתכניות לימודים, למסגרת ולנהלים.
 
הדבר הבא לידי ביטוי בתחומים השונים: 
 
1.חונכות אישית וקבוצתית על פי ה-S.M.L  (self managed learning)  
עוד לפני החלטת משרד החינוך לשתי מחנכות בכיתות ז'-ח', הוחלט בתמיכת תכנית החלוץ החינוכי על שילובן של שתי מחנכות בכיתה. עוד הוחלט על תהליך הדרגתי אשר החל כאמור בפתיחת שתי כיתות דמוקרטיות בראשית הדרך והשנה בא על סיומו בחטיבת הביניים. בתהליך זה לקחתי חלק כבר מראשיתו כמחנכת צעירה לכיתה ז' עם מחנכת ותיקה זה 30 שנה במערכת החינוך, מתוך תפיסה כי שילוב זה מביא לצמיחה המרבית הן של התלמידים והן של המחנכות. שילוב זה הוא שילוב בין התחדשות וניסיון, הכרות עם המערכת ופתיחות מחשבתית. החינוך זוגי, מדמה הורות על כל המשתמע מכך הן ביחסי המחנכות האחת לשנייה והן בדרך שבה אנו נתפסות על ידי התלמידים. בהסתכלות אחורה, אין לי ספק בהצלחתו של המודל - ראשית עבורנו המחנכות וכמובן גם עבור התלמידים והתהליך הבית ספרי הכללי.  
 
החינוך האישי בא לידי ביטוי בכך שחלק מהמפגשים נערכים בפורום כיתתי עם שתי המחנכות וחלק מהמפגשים נערכים בפורום חצי כיתתי כאשר כל קבוצה נמצאת עם אחת מאתנו. במקביל, נערכות שיחות אישיות ביננו המחנכות לתלמיד או התלמידה על פי הצורך. התהליך מצביע כי בהתייחס לתלמידים, כל תלמיד ותלמידה זכו לחניכה אישית וקבוצתית, הזדמנות לשמוע ולהישמע, ליזום ולפעול כחלק מקבוצת למידה וברמה האישית. בהתייחס אלינו למחנכות, כל האחת מאתנו זכתה להיכרות והתייחסות מעמיקה עם כל אחד ואחת מתלמידותיה וביחד זכינו ליצירת כיתה לומדת, יוצרת, פעילה וחושבת. 
 
החינוך הזוגי מחייב תקשורת תמידית ועדכון שוטף בין שתי המחנכות, כמו גם תיאום מלא בעניינים השונים: פדגוגיים, התנהגותיים, קשר מול הצוות החינוכי בבית הספר וחלוקת אחריות. שיחות המפגש הליווי האישי והקבוצתי, מאפשרים שיח ונגיעה בעולם התלמידים והווייתם החברתית והאישית. השיח, יש בו להנכיח את הדיאלוג וההקשבה ההדדית. החניכה האישית מאפשרת יצירת תהליך, גיבוש זהות, דיאלוג כנה וחיבור לכל ילד וילדה ממקום מכבד.  
 
וברמה האישית, מעבר לתהליך המתקיים בין המחנכות לתלמידים והתלמידות, החינוך האישי מאפשר לי כמורה צעירה, צמיחה, צבירת ביטחון ולמידה על עצמי, על ההוראה ועל המעשה החינוכי. 
 
2. למידה בשיעורי בחירה- חשוב להדגיש כי מהות הבחירה היא ערך מנחה בביה"ס.
כפי שיפית הדגישה, אחד הערכים המובילים אותנו בבית הספר הוא ערך הבחירה, ממקום כנה ואמיתי, המאפשר מעבר, טעות, למידה. השיח במפגשים השונים הוא שיח העוסק בבחירה ובאחריות שבבחירה. במסגרת השיעורים, מתאפשרת בחירה הן  בשיעורי ליבה ? היסטוריה, מקרא, ספרות, מורשת והן במקצועות הצלחה ? אומנות, תיאטרון, מולטימדיה ועוד... בהתייחס לגישה החינוכית הרואה את האדם במרכז, הדבר בא לידי ביטוי בבחירה הן של המורה והן של התלמיד והתלמידה. הבחירה היא בחירה אישית הנעשית על ידי התלמידים הבוחרים מתוך הרפרטואר המוצע להם.
 
הבחירה מתבצעת בשלושה מישורים: במקצועות הליבה, במקצועות העשרה והצלחה ובדמוקרטיה בפעולה.
 
במקצועות הליבה:
בהתבסס על תכנית הלימודים ישנם מקצועות בהם ניתנת למורי המקצוע האפשרות לבחור כיצד ללמד ולכל תלמיד ותלמידה אצל מי ללמוד ובאיזו דרך. לצד החובה ללמוד מקצועות אלו ובהיותם חלק בלתי נפרד ממערכת השעות, ניתנת לתלמידים האפשרות לבחור. בין המקצועות הניתנים לבחירה: היסטוריה, תנ"ך, אזרחות, ספרות, מורשת ועוד... בתחילת השנה נחשפים התלמידים למגוון שיעורי הבחירה ולאחר תהליך חשיפה, ליווי ושיח אודות בחירה ואחריות בוחרים התלמידים באיזה מהשיעורים ללמוד. 
כמורה להיסטוריה, ניתנה לי הזכות לבנות תכנית לימודים ייחודית המתבססת על נקודות החוזק והעניין שלי כמורה וכאדם במסגרת תכנית הלימודים הכללית. 
 
במסגרת לימודי ההיסטוריה של המאה ה 20, בחרתי להביא את תחומי החוזק והעניין שלי אל מול התלמידים בכל הנוגע במגדר ? תחום המעסיק אותי מאוד בשנים האחרונות. כמורה, נדרשה ממני חשיבה, יצירתיות ומעוף בבניית שיעור הבחירה בהיסטוריה. במתן האפשרות לבניית תכנית לימודים ייחודית, מצאתי חיבור לתכני השיעור בהם הבאתי גם את עצמי. כמורה, הרגשתי את הכיתה ואת מי שבחר בשיעור ? איתי, בעניין רב, חלק מתהליך הלמידה. כך, במסגרת המאה ה 20 למדנו על מאבקי הנשים לשוויון זכויות לאורך השנים, על גזענות ומאבקים אזרחיים נוספים ונשאלנו מה השתנה היום במאה ה 21. כך, התאפשרה לתלמידים הבחירה בין שיעורים שונים הנוגעים לתקופה: היסטוריה באמצעות קולנוע, היסטוריה באמצעות דיבייטים ודגש על נשים ומאבקים אזרחיים במאה ה 20. 
 
בדרך זו, אני מוצאת כי תכנית הלימודים הופכת רלוונטית ומשמעותית. הן המורה והן התלמיד נמצאים בתהליך המאפשר בחירה על פי נקודות חוזק ועניין ובכך חיבור מרבי לחומר הנלמד, לפיתוח ולהעצמה. 
 
במקצועות העשרה והצלחה:
במקביל לשיעורי הליבה, מתקיימים בבית הספר שיעורי בחירה נוספים. ביניהם: אומנויות לחימה, מולטימדיה, כתיבה, תיאטרון, כדורסל לבנות, אומנות ועוד... תפקידם של שיעורים אלו להעצים ולפתח את החוזקות הן של המורים והן של התלמידים. על כן, ייקחו חלק בהעברת שיעורי הבחירה פרופסור לחינוך ולהיסטוריה ? יהודה בר שלום - המלמד קראטה ומורה לאזרחות ותנ"ך המלמדת כדורסל ומורה למתמטיקה המלמדת משפטים וגישור. הצלחה מבחינה זו ונקודות החוזק מתייחסות הן למורה והן לתלמידה. 
 
העיקרון המנחה הוא החוזקות של מורים ותלמידים. 
 
שיעורי הבחירה משמשים חיזוק המורה/מחנך כדמות מעצימה ומועצמת ולא רק כגורם תיווך בין תכנית הלימודים לתלמיד.
 
בחירה בדרך זו, מגדילה את המוטיבציה והרצון הן של המורה והן של התלמידים ואינה עוד בבחינת ברירת מחדל. קיים דגש על חיבור בין מעשה לרוח, מתן מקום לעבודת כפיים כחלק מתהליך חיבור פנימי וחיצוני של רוח ומעשה, אמירה ותירגום פיזי ממקום יצירתי, מגדל ו"מנכיח".  אלמנט החוויה  של חדוות היצירה ממקום של יוזמה, בחירה ושיתוף עם עולם המבוגרים ב"ביחד" . מעבר לכך שוב הבחירה ממקום של מוטיבציה, של רצון לא מתוך ברירת מחדל....
 
התייחסות לתיכון: מספר מגמות לכלל תלמידי התיכון "כל אחד יכול" . שוב: לא רק מקצוע ההצלחה האופטימאלי לבגרות אלא מה שמעניין ומעצים את התלמיד..
 
3.חיבור לקהילה:  דמוקרטיה בפעולה, עמק הצבאים ומחויבות אישית.
 
כדי לייצר חיבור מרבי בין התלמידים ? המורים והקהילה, נדרשת עבודה על האקלים ועל מקום האחריות של כל אחד ואחת מאתנו כלומדים למצבנו ולמציאות. כחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים, מתקיימים שיעורים המהווים התנסות פעילה בדמוקרטיה. כמורים, ניתנת לנו האפשרות ליזום ולהוביל ועדות באחד מתחומי העניין המעסיקים אותנו ולתלמידים באיזה שיעור לקחת חלק. המשותף לכולם הוא החיבור והנתינה לקהילה, הן הבית ספרית והן השכונתית ? עירונית.
 
שיעורים אלו הם חלק מחינוך לאקטיביזם חברתי ויציאה מפאסיביות. מעבר לבחירה בלקיחת אחריות על עצמי ועל הסובב אותי, מתבקשים  הן המורים והן התלמידים ליזום, לקחת אחריות על עצמם ועל הסובב אותם. כשם שניתנת למורים אפשרות היוזמה, כך במסגרת שיעורים אלו ניתן מקום ליזמות גם בקרב התלמידים בתחומים השונים: הצעות חוק במסגרת פרלמנט בית ספרי, הקמת פינת חי, יום נושאי בו התלמידים בוחרים מה יהיה נושא יום הלמידה, שותפות בשמורת הטבע העירונית "עמק הצבאים", בניית מערך התנהלות השמורה וטיפוחה ? כל אלו על פי נקודות החוזק ותחומי העניין של התלמידים הבוחרים והמורים המלווים. בשיעורים אלו ובמסגרת המחויבות האישית, יוצרים התלמידים את הקהילה ושומרים עליה. כך בעבודה משותפת, ביזמות ובהוצאה מהכוח אל הפועל, לוקחים חלק כלל קהילת בית הספר.
 
4. תרבות אירגונית- 
מודל מתאפשר ב-small school   
חשוב לזכור הניהול השטוח, האינטימיות  ותרבות האימון  
וארחיב: הניהול השטוח מאפשר צמצום בעלי  תפקידים כגון רכזי שכבה והעברת השעות לטובת המחנכים בכיתות והגדלת משרתם באופן יחסי. ולהעצמתם מול התלמידים ומול עצמם.  נחסך ה"תיווך" והמשאבים הופכים מתורגמים קרוב יותר ישירות לתלמידים. ניהול שטוח- חיסכון כספי, העצמת מחנכים, דיאלוג ישיר(מורה, תלמיד, מנהל), פיתוח קשר זמין ורציף.
בהיות בית ספר קטן, האינטימיות הופכת ליתרון וחוזק. באמצעות זאת אנו מוצאים את עצמנו קרובים יותר לתלמידים דבר המגביר את תחושת השייכות והתייחסות אינדיבידואלית שמגבירה את אפקטיביות התהליך והשיח. מוטיב Small school l.
הדבר מחייב ומזמין עבודת צוות, ויצירת שותפים מלאים בקבלת החלטות , בניהול שקוף, מה שנמצא מעודד יזמות ויוזמות.
 
תרבות האמון ואימון - עבודת צוות, עידוד יוזמה ויזמות חינוכית, אמון בדרך וביצירתיות,  מציאת החוזקות  גם בצוות וניסיון לאפשר לצוות להביא את חוזקותיו שלו. תוך ניהול דיאלוג  ושיתוף מתמיד.
המעטפת הנדרשת היא במקביל ומהווה מהות אירגונית   ועליה  להתבטא גם בשפה הארגונית.
בשפה האירגונית:  יצירת שפה ומושגים בקרב כלל באי הבית בית הספר, הדבר בא לידי ביטוי בשיחות ובדיאלוג. הקפדה על מסרים ברורים של : הקשבה, תהליך, תחומי חוזק, איזור צמיחה, מיקוד שליטה פנימי וחיצוני, תהליך ועוד. שיח העוסק בתוצאה ולא בענישה, השהיה ולא השעיה ועוד...
 
תוצאות-
1. חרף  הקיטון הדמוגרפי בעיר הכפלה של תלמידים המגיעים לביה"ס.(החזרת אמון של קהילת השכונה ומחוץ לשכונה )
 
2. שינוי במאזן הרכב האוכלוסייה: 50% תלמידים מגיעים מחוץ לשכונה, "ילדי השכונה חזרו הביתה"
 
3. שיפור בתוצאות הבגרויות במגמות הבחירה תקשורת, תיאטרון, ביולוגיה גיאוגרפיה מעל הממוצע הארצי! ביחס לתוצאות בפריפריה וכן עליה באחוז הזכאות לבגרות .
 
4. הפחתת הניכור  וכתוצאה מכך הפחתת האלימות והוונדליזם. 
 
5. מניעת נשירה לכדי אפסית.
 
6. מורים והורים מדווחים על שביעות רצון מהעבודה החינוכית דבר הבא לידי ביטוי בנתוני המיצב.
 
לסיכום,
האדם באשר הוא ? הוא שנמצא במרכז, בין אם מורה ובין אם תלמיד. 
החינוך השמרני מעמיד את הידע במרכז הלמידה והחינוך הדמוקרטי הקלאסי  את הילד במרכז. במודל שהצגנו אנו מבקשים לשלב דמוקרטיה בתוך גבולות ולהעמיד את האדם במרכז. המפגש ביניהם הוא מהותו של בית הספר גבעת גונן. 
תגיות