רוצה להרגיש בגופי בבית

רוב האנושות, בעיקר זו החיה רחוק מן הטבע, לא נושמת ? או לא נושמת מספיק.

אנשים נושמים בערך שליש ממה שגופם מאפשר להם וממה שגופם היה רוצה וצריך.

עם כל נשימה אנחנו מכניסים לגופנו חמצן ופולטים דו תחמוצת הפחמן וחומרי פסולת אחרים.

(מבחינה אקולוגית זה מועיל לא רק לנו בני האדם אלא גם לצמחיה סביבנו שזקוקה לדו תחמוצת הפחמן שבני אדם ובעלי חיים נוספים פולטים, ובתמורה הם (הצמחים) מספקים לנו חמצן שאנחנו זקוקים לו).

חיינו תלויים בתהליך הזה של ספיגה ופליטה, כי אם הגוף לא מרחיק את חומרי הפסולת בקביעות ובאופן יסודי מתחילים לחוש אי נוחות.

כי הרעלים שמצטברים בגוף לאורך זמן - פשוט מרעילים אותנו.

השלב הבא הוא מחלות.

ואנשים ממשיכים להאשים את הבקטריות כגורם המחלות, כאשר הן כשלעצמן ? הבקטריות ? מרוצות מאוד מהמצע של חומרי הפסולת שאנחנו מספקים להן.

 

היסוד הראשון - שבהיעדו אי אפשר לחיות יותר משש דקות ? הוא יסוד האוויר.

בשביל להעצים כניסת חמצן לכל תא ותא בגוף ולהניע טוב יותר את מערכות הגוף - אנחנו צריכים לנשום.

ולנשום באופן שבו הריאות מתמלאות באוויר מלוא תכולתן. במלוא התפוקה.

כשאנחנו נמצאים בטבע ? תמיד מרגישים יותר טוב, כי שם אנחנו נושמים גדול יותר ובנחת.

כשאנחנו תקועים בתוך בניינים רוב הזמן ובתנועה לא מספקת ? אנחנו נושמים קטן ומעט.

בואו נתבונן רגע על הראו?ת שלנו ונראה שזה א?יב?ר שביכולתו לגדול כגודל החלל העומד לרשותו שזה כמעט כל חלל בית החזה. קצת דומה לספוג.

רוב האנשים משתמשים רק בחלק קטן מהחלל הזה למלא את ראותיהם.

 

אנשים שלא זזים מספיק, שנמצאים במקומות סגורים, שחיים בלחץ החיים האורבני ונמצאים במתח - נושמים נשימות קצרות וחטופות. ומאחר שההשפעה היא מעגלית ? אז נשימה מתוחה ובלתי סדירה מייצרת רגשות מכאיבים ומחשבות מיותרות, וגוף צפוף וחוזר חלילה...

 

מבחינתי ? אוויר ל?נש?ימה - זה - אור ל?נש?מה, שכן הנשמה נמצאת בכל תא ותא בגוף.

אני רוצה להרגיש בגופי בבית. בבית שלי אני מכירה כל פינה וכל מגירה. בבית שלי אני דואגת שיהיה נקי גם בפינות.

 

בנשימה המודעת שלי, אני מחדשת את תאי הגוף והמוח בסם החיים.

מרווה ומזינה אותם באור החיים. ממלאת אותם בצלילי קול החיים.

טוב להיות בבית.