חרדות – מתנה לחיים.

התקף חרדה: תרגישו הכל או חלק מאלו - לב דופק בקצב מטורף. אין אויר לנשימה. זיעה. יובש בפה. צמרמורת. גלי חום. כאבים. חוסר נוחות באזור החזה. סחרחורת. עד כאן בצד הפיסי. בצד הנפשי ? פחד מוות. אימה נוראית. איבוד השפיות נראה מוחשי וקרוב מאוד. איבדתם שליטה.

עד לפני כמה שנים לא ידעתי על קיומה של התופעה. אבל כשהיא התגלתה, התגלתה בגדול. מצאתי שכל מי שהקיף אותי סבל מחרדות והתקפי פאניקה. בסופו של דבר, גם אני נכנעתי לטרנד וקיבלתי את המנה שלי בתחום.

אומרים שהתקפי חרדה הם המתנה הכי גדולה לאדם. איך זה יכול להיות? אתם שואלים בצדק. אסביר. אתחיל במה קורה במישור הפיסי, ואחבר לצד הנפשי.

חרדה היא מנגנון הישרדותי בריא שטבוע בכל אדם וחיה. זה המנגנון ששומר עלי כשאני מזהה סכנה על חיי. תפקידו לסייע לי בביצוע אחת משלוש החלטות הרות גורל עבורי: להלחם, לברוח או לקפוא במקום. כל אופציה היא אסטרטגיית הגנה שדורשת התארגנות פיסית. עלי לגייס משאבי מערכת שיתמכו בכל מה שחיוני להישרדותי. אזדקק ליותר חמצן ולכן הלב יעבוד מהר יותר. הורמון אדרנלין יופרש כדי להקפיץ את האנרגיה לשמיים. יובש בפה, יהיה לי חם מאוד (לא עלינו חרדה ביולי אוגוסט..), עליית לחץ דם ועוד כמה פעולות תומכות. הפחד ילווה את כל התהליך. הצמרמורות או סחרחורות יופיעו כתגובה למתח והטעינה בתוכי.

לעומת חרדה שמופיעה כשיש סכנה מוחשית על חיי, "התקפי חרדה" זה מינוח למצב שבו אני חווה חרדה על בסיס קבוע מבלי שמפלצות רודפות אחרי בג'ונגל באמצע הלילה.
בשלב א' - התקף החרדה הראשון יגיע בלי אזהרה. משהו קטן לכאורה יפעיל אותו. מריבה עם בוס, פרידה מבן זוג, עומס ניכר בחיים וכ"ו. פה קבור הכלב ולכאן אחזור בסוף הטקסט.  
בשלב ב' - בגלל שלא מצאתי סיבה נראית לעין שבגללה חוויתי חרדה, אני מתחילה לחשוש שיש משהו בהתנהלות שלי שהביא את הסיוט הזה עלי. מכאן, מתחילה שרשרת עצובה ומתישה נפשית ופיסית של ניסיונות איתור הטריגר והחזרת שליטה לחיי ? מניעת התקף החרדה הבא שאולי ממתין לי מאחורי הסיבוב. אבל מרוב פחד, אני מתחילה לייצר לעצמי התקפי פאניקה ? שהם הפחד מהפחד. התקף פאניקה מרגיש בדיוק כמו התקף חרדה. למעשה מדובר באותו התקף. ההבדל הוא, שלעומת התקף החרדה הראשון שמגיע כתגובה לאיום מבחוץ, התקפי הפאניקה מגיעים כתגובה לפחד מהתקף חרדה.
החיים משתנים. סיטואציות יומיומיות הופכות למלחיצות ומפעילות אצלי את ההתקפות. מפחיד להיות לבד. מפחיד במעלית. מפחיד בחוץ. מפחיד בבית. מפחיד במועדון. מפחיד במקלחת. אין סוף פעולות ומקומות שיגרתיים, שככל שהזמן עובר, מצטרפים לרשימת הטריגרים לפאניקה. חווים עייפות נפשית כי הראש מתעסק בחישובי צעדי מניעה מבוקר עד ליל, פחד מתמשך מאיבוד שפיות  ועצבות עמוקה וגוברת כנגד חוסר אונים נוכח אי היציבות שלי ואפס יכולתי לנהל את עצמי. לאט לאט אני מפסיקה לסמוך על עצמי. החוסן שחשבתי שיש לי נגוז ואני חייה כמו בובה על חוט שלא ברור מה מושך אותם.

קיימות כל מיני שיטות להתמודדות מידית עם חרדות. לכל אחד עוזר משהו אחר. כמובן שיש גם כדורים. אבל בעומק העניין, הפתרון נמצא בשאלה ? למה? מה הגוף שלי (גם המוח הוא איבר) מאותת לי? זאת המתנה. התקפי חרדה ופאניקה מעידים על מלחמת קיום בשכבות העמוקות של הנפש. הביטוי הוא בהתקפים. אבל למעשה, התקפות אלו, מפחידות ככל שיהיו, הן למעשה מנגנון הגנה. הגנה מפני קריסה. קיים קונפליקט עמוק בין 2 קולות שמושכים אותי לכיוונים מנוגדים. ניצחון של כל אחד מהקולות יגרום לי לאבד מרכיב חשוב בזהותי. הכרעה פירושה ויתור על משהו. במקרה של מה שהחרדה מגנה עליו, זה משהו מאוד חשוב לזהותי. קיימת חרדה לגלות שמה שאני חושבת על עצמי אינו נכון. שיש אולי בלוף עמוק שאני מוכרת לעצמי ואם הוא יעלם זה יגרור לתגובת שרשרת ומפולת של יתר אבני הבניין שלי. כל מי שאני, כל האמונות שלי, כל מה שבניתי והשגתי כל חיי, כל מה שחשוב לי- יאבד. לכן, עדיף לי להישאר במצב של בלבול, אי הכרעה. להישאר בחרדה.

אדם הוא יצור מורכב ובנוי משכבות של היסטוריה, פצעים, צלקות, חוויות, הנאות, מוטיבציה, אגו, רעיונות, אמונות שהתגבשו, רגישויות, נטיות ועוד. כמו מכרה עמוק ומסועף. קשה לאדם ובהחלט לא טריוויאלי, להיות בקשר עם כל החלקים והשכבות. לדעת מה מתחבר למה ואיך. לעיתים, הפחד ממה שאגלה על עצמי תוך כדי חפירה ותקשורת עם רגשות, גדול מידי. כי אולי אמצא שם דברים שלא מסתדרים עם הדימוי העצמי שלי, עם האמונות ותפיסות עולמי. אז החרדה מגיעה. אם לא נוח לי בתוך חיי כרגע, לא יעזור כמה שאצבע את עולמי בצבעי הקשת. הפער קיים והוא דורש שנדפוק לו חשבון! זה יתחיל בהגיגים פה ושם, בלא ממש בא לי ללכת לעבודה, בבן הזוג שלי אדם מקסים ולכן מגיע לו שאוהב אותו.. וכשאין החלטה, מגיעה הסלמה בדמות החרדה. היא תצוץ כשאין הקשבה ללב שלי, כשאני לא נאמנה לתחושות שלי, כשאני חייה בסרט שהראש אומר לי שהוא נפלא וכך צריך להיות, אבל עמוק יש פנטזיה לקרוע אותו לגזרים.
אנרגיה עצומה מושקעת בהחזקה של הדימוי העצמי שלי. מנגד, לאמת הפנימית יש את האנרגיה העצומה שלה. מגיע שלב בו שתי אנרגיות אלו נפגשות לקרב איתנים בתוך הגוף. זה השלב שבו חוטפים את התקף החרדה הראשון. הדבר הקטן לכאורה שהפעיל אותו לראשונה, יכול להיות נקודת מוצא נפלאה לחקירת עומק.

המעודד הוא, שהמהות שלנו מאוד הגונה איתנו. היא מקבלת את כל הפיצולים והסתירות הפנימיות שלנו. היא מכילה גם את מה שממש לא נוח לי לראות בעצמי. אותה מהות גם נמצאת בתוכי. לא רק הקונפליקט..

אז אם משהו קטן לכאורה הפעיל אצלכם חרדה, תגידו תודה ענקית. זו הזמנה לעשות סדר פנימי בחיים. לערוך הכרות עמוקה עם עצמיכם, כדי לחיות באותנטיות את האמת שלכם, נטולת התקפי חרדה.

לחרדים - טיפ קטן שמאוד עזר לי: שחרור שליטה. לפני שהתקפי החרדה מופיעים לראשונה, אנחנו חיים באשליה שיש לנו שליטה מלאה על חיינו ותחושת המוות שלנו לא קיימת. בהתקף חרדה, מאבדים אחיזה ואימה מציפה את כל הוויותינו. כאילו עכשיו אנחנו הולכים למות מהתקף לב. מכאן נובעת ההתנגדות להתקפות תוך ניסיונות אין קץ להחזיר את השליטה לידנו. כשהבנתי שהשליטה שלי אם אחיה או אמות מאוד מוגבלת, הסרתי מעצמי את האחריות לחיים ומוות וחדלתי מניסיונות איתור ההתנהגות שמייצרת אצלי חרדת מוות ונטרול של אותה התנהגות. ההבנה הזו, חיסלה באחת את התקפי הפאניקה. מה שאפשר לי לחקור את נבכי נשמתי בלי כדורים.

לימור דהאן, פסיכותראפיה גופנית.
לקביעת פגישה: 0544-719929