השתגעת לגמרי או שאת צריכה לקבל?

ב-1980 באנגליה, אישה בת 36 סיימה רומן מתמשך על ידי דריסה מכוונת של אהובה למוות. במשפט היא טענה שבאותו הזמן סבלה מסימפטומים של תסמונת קדם וסתית (PMS)ולכן ההבנה והאחריות שלה על הנעשה הייתה מוגבלת. היא שוחררה וספגה את העונש הקל של שלילת רישיון הנהיגה שלה למשך שנה.

במקרה אחר, גם באנגליה ובאותה השנה, ברמנית נעצרה לאחר שאיימה בסכין על שוטר. גם כאן בית המשפט קבע שהיא סבלה מ-PMS.

מקרים אלו ונוספים העלו את הדיון על ה-PMSוהשלכותיו בחברה. עם או בלי קשר, תסמונת ה-PMSהוכנסה ל-DSM, ספר הסטטיסטיקה והאבחון למחלות נפש האמריקאי, כהפרעה פסיכיאטרית בשנת 2000, ולא סתם.

מחקר שנעשה ב- 1998 בספרד מצא כי 65% מתוך 113 מקרים של נשים שניסו להתאבד התרחשו בתקופה הקדם והתוך וסתית. מחקר המשך מצא תוצאות דומות אך מבהילות אף יותר וציין במקרה זה 75%.

מה קורה כאן? האם אנחנו אכן "משתגעות" כל חודש? האם הנשים המתוארות אכן לא יכלו לקחת אחריות על מעשיהן בגלל ההורמונים, או שיש כאן שימוש ציני ומנופח של סימפטומים טבעיים ונורמליים העוברים על גופינו?

ה-PMSמוגדר באופן רשמי אצל 30-40% מכלל הנשים באופן חמור, אבל כמעט כל אישה מרגישה איזושהי רמה של סימפטומים במהלך חייה. גם לאחר מכן, בזמן הדימום עצמו, 57% מקבוצת נשים שנחקרו דיווחו על כאבי והתכווצויות. 27% על שינויים במצבי רוח ורגישות, 24% על מתח ו-22% על תחושת דיכאון.

מחקרים רבים נעשו בנושא השפעת המחזור החודשי על מצבי הרוח והתחושות הפיזיות שלנו, ובכל זאת לא הצליחה הקהילה המדעית להגיע למסקנה חותכת לגבי הסיבות להיווצרות התופעות האלו. אפשר לחלק את התיאוריות השונות להיווצרות לכמה מישורים או תחומים:

הגישה הרפואית ? השפעה הורמונאלית.

ההגדרה הרפואית הרשמית ל-PMSנעשתה רק ב-1931. רשימת הסימפטומים הארוכה, שמונה עד 150 סימפטומים שונים (!) כוללת תחושת נפיחות של הבטן, רגישות בשדיים, שינויי תיאבון, הפרעות שינה, אי נוחות, אקנה, כאבי ראש ומיגרנות, שינויים במצבי הרוח, דיכאון, ובקיצור ? מה לא? כולנו יודעות מה עובר עלינו לקראת הדימום.

הסברה בעולם הרפואה היא שה-PMSהיא תופעה בעלת רקע הורמונלי. הורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון הם שני הורמונים מרכזיים האחראיים על מערכת המין שלנו. בשבועיים הראשונים של המחזור החודשי, לאחר הדימום ועד הביוץ, שולט האסטרוגן. לאחר הביוץ הפרוגסטרון שולט ופוחת רק כמה ימים לפני הופעת הדימום החודשי, הווסת. ברור וידוע שלהורמונים אלו השפעה רגשית ונפשית, ולכן לא סתם בימים שלפני הביוץ, כשרמות האסטרוגן בשיאן, נשים מדווחות שהן מרגישות מלאות חיות, יפות מתמיד ויצירתיות במיוחד. רופאים וגניקולוגים טוענים שהירידה בכמות הפרוגסטרון לפני הדימום היא שאחראית לסימפטומים שנשים חוות כ-PMS.

ואכן, ד"ר קתרינה דלטון, שנחשבה בזמנה למומחית מס' אחת בתחום הטיפול ב-PMS, טיפלה בפציינטיות הסובלות מהתסמונת בפרוגסטרון טבעי (אז עוד לא היו סינטטיים) וראתה הקלה בסימפטומים. אבל זה עדיין לא מסביר מדוע ישנן נשים שחוות החרפה של הסימפטומים שבוע או אף 10 ימים לפני הדימום, כשהפרוגסטרון עדיין לא ירד ברמתו. ומדוע ישנן נשים שסובלות יותר וכאלו שלא סובלות כלל?

עקב כך, ישנם גם קולות בקהילה הרפואית הטוענים שה-PMSהיא תסמונת בעלת רקע אוטואימוני, כלומר שהשינויים ברמת ההורמונים בגופינו גורמים להפעלה ביתר של מערכת החיסון נגד הגוף עצמו, או נגד הגופיף הצהוב שנוצר לאחר הביוץ, והתוצאה היא הסימפטומים אותם אנו חוות. גם תיאוריה זו לא הוכחה מעולם, אך מתבססת על תופעות רבות שלהן סיכון מוגבר להתפרץ לקראת הוסת, כגון רגישות יתר לאלרגיות, תגובה אלרגית להתקן תוך רחמי או התפרצות מחלות כמו זאבת או אטופיק דרמטיטיס. כמו כן, מחקרים מסוימים מצאו שטיפול אנטי-אלרגי הקל על תופעות PMS.

הגישה הפסיכיאטרית ? תופעה פסיכוסומאטית

PMDDנחשבת הצורה החריפה של PMSומתרחשת ב-2-9% מהנשים לפי הספר הפסיכיאטרי האמריקאי DSM. הסימפטום המשמעותי הנידון הוא דיכאון וצורת הטיפול המקובלת היא טיפול ב- SSRI?s, או תרופות נוגדות דיכאון. חוקרת בשם קרול טארוויס כתבה ב-1992: "השינויים המגיעים עם המחזור החודשי הם "אמיתיים", מורגשים פיזית ומספקים דלק לשינויים במצב הרוח והרגשות. אך התוכן של אותם מצבי רוח ומחשבות תלוי פעמים רבות בגישתה של האישה, הציפיות שלה, הסיטואציה, ההיסטוריה האישית שלה..." במילים אחרות ? התופעה היא פסיכוסומאטית, כלומר מתרחשת בגלל תחושות הנפש שמשפיעות על הגוף.
קראו לי סטיגמטית, אבל עם שמיעת המילה "פסיכוסומאטי" אני חשה תמיד ניחוח דק של האשמה, משהו כגון ? אם לא היית משוגעת אולי היית מרגישה טוב.

הגישה ההוליסטית ?  אולי אלו לא אנחנו שמשוגעות?

ישנן קולות בקהילה הנשית שמעלות את הסברה שכל התופעות האלו מתרחשות מכיוון שלמדנו לשנוא את גופנו, ובפרט את האזורים שקשורים באופן ישיר למיניות שלנו. דורות על פני דורות למדו לפחד מנשים ומהדימום החודשי שלנו.
האנציקלופדיה "תולדות הטבע" של פליני, חוקר טבע בשנים 77 לספירה, מציינת שאישה מדממת תגרום מעצם המגע או המראה שלה לדברים משונים מאוד לקרות: הדבורים יברחו מהכוורת, כביסה היושבת בהרתחה תהפוך שחורה, להבי סכין יקהו, כלי פח יחלידו, נקבות בקר הרות יפילו את עוברן, ועוד ועוד.
חוק הינדי עתיק מצווה על בידוד האישה המדממת למשך 3 ימים, ובימים אלו אסור לה להסתכל על נפש חיה אחרת, אף לא על ילדיה. ביום הרביעי, מותר לה להתרחץ.
גם הקוראן, וכפי הידוע לנו, היהדות והתנ"ך לא מרנינים מילים על יכולותיה הנפלאות של האישה בזמן הוסת.
אך למה ללכת כה רחוק אחורה? גם אמהותינו יכולות לספר לנו שהסלנג הנפוץ בזמנו ל"קיבלתי מחזור" היה "התחרבנתי".

ישנן הטוענות שאם במשך דורות על פני דורות באנושות נוצר המסר שהמחזור שלנו הוא קללה מטילת אימה הגורמת לדברים מחרידים, פלא שפיתחנו תחושת גועל נוכח הדם הזה? שמתרחשים בגופנו תסמינים מקדימים בעקבות חששות בלתי מודעים מהדם אף שבוע ויותר לפני הגעתו? שמערכת החיסון שלנו תוקפת את הגוף ואת ההורמונים שלנו? כיצד מלכתחילה אמורה להיווצר מערכת יחסים תקינה עם הגוף שלנו עם כאלו מסרים בעייתיים?

חינוך והטווית דרך מתקנת ליצירת חיבור לגוף ודימוי עצמי תקין יכולה למנוע היווצרות של מסרים בעייתיים כאלו של שנאה וגועל עצמי. סדנאות העצמה רבות קיימות לנשים על מנת לעזור להן להתחבר אל העוצמה הפנימית שלהן וליצור דימוי גוף תקין, בייחוד בזמן המחזור.

נשים שונות שראיינתי מספרות על חוויות יפות מאוד הקשורות למחזור החודשי;על כך שזהו פתח אנרגטי חזק מאוד והזדמנות לשחרר ולקלף את כל שכבות התאים מהרחם שגדלו וצברו זיכרון תאי במהלך החודש, ומדווחות על תחושה חזקה מאוד של הקלה, שחרור, התנקות, הזדככות ואף תחושה של זרמים נעימים לאורך הגוף. אני מעודדת כל אישה לחפש בתוכה מה נחמד וטוב במחזור שלה, ולשתף זאת עם נשים נוספות ונערות שכעת נכנסות בסוד העניינים כדי ליצור בתוכן אסוציאציה נעימה עם הגעתו.

מה עושים?

ניתן לדבוק בכל אחת מן הגישות האלו, הרפואית, הפסיכיאטרית או ההוליסטית. כל אישה מוזמנת להתחבר ולהבין דברים לפי ראות עיניה, ואף לשלב בין הגישות. אישה יכולה לבחור בין טיפול הורמונלי ולראות אם הוא יקל על תחושותיה, לבין טיפול בתרופות נוגדות דיכאון שנפוצות היום בשימוש לנשים המדווחות על PMS, לבין יצירת תקשורת אחרת ומפרה עם גופה. כל עוד הדרך שבה תבחר עוזרת לה לטווח הארוך- זוהי הדרך המומלצת עבורה. החשוב הוא שתדע את כל האינפורמציה ותגיע מצוידת במידע המקיף ביותר על מנת להבין טוב יותר את גופה ואת המסרים שמאחוריו.

ביבליוגרפיה:

1.      Apodaca L (1984-1985) Criminal Law: Premenstrual syndrome in the courts? HeinOnline 24 Washburn L.J., pp. 54-77

2.      Farage MA, Osborn TW (2008) Cognitive, sensory, and emotional changes associated with the menstrual cycle: a review. Arch Gynecol Obstet 278, pp. 299-307

3.      Offman A, Kleinplatz PJ (2004) Does PMDD belong in the DSM? Challenging the medicalization of women?s bodies. The Canadian Journal of Human Sexuality, 13(1), pp. 17-27

4.      Paige KE (1973) Women learn to sing the menstrual blues. Psychology Today, pp. 41-46