רק אנחנו ומה מסתתר
הפייסבוק טוב או רע?
ליהודים, מה אתם אומרים, בעיקר אם חושבים שעומד מאחוריו מוח יהודי,ויש לנו על מה להתגאות.
עוד יהודי שהוביל את העולם באף, אין כמו המוח הזה, נכון
העניין שנראה שצוקרברג איבד שליטה על העסק שיצר במו ידיו, או שאולי הוא מחפש שליטה מוחלטת וזה המפחיד. הרי כל שביב מידע שיתפרסם על הקיר שלך, גם אם תמחוק אותו ישאר לנצח במרתפי הפייס.
נתחיל עם הטוב. הפייס מחזיר לנו את המושכות, זה חשוב במדינה הזו. כולנו חשים שהצדק הפך לאבק, אבל הנה אנחנו לא כאלה קטנים וחסרי חשיבות, עבדו עלינו - רימו? אז יאללה בואו נפרסם ונחשוף, יש לנו דעות, אנחנו רוצים לשנות, יש בפייס מיליון קבוצות, שלא לדבר על איתור נעדרים, הפונטציל השווקי המדהים שיש במדיה הזו אדיר. אנשים בעלי גישה יכולים להפיץ את עצמם בלי הגבלה. רק שכאן נכנסים לבעיה. לפחות בהתחלה
על מנת שתהפוך לידוע, אתה צריך לתייג. וכל מי שחווה תיוג שנעשה בקיר שלו, גם אם למטרות חיוביות זוכר את טעם של פלישה...
אבל כדי להתחיל ולהגדיל תאוצה, אין ברירה, חייבים להתחיל לתייג ולעשות את השנוא עליך לרעך. בכלל אם הכל כל כך
מבטיח, וכל אחד יכול לבחור למה להתחבר מה הרע? אז אכן מי שמשתמש בחוכמה ירויח, אבל רובנו יצורים מתמכרים.
נתנו לייק רוצים עוד אחד, מאה, שלא לדבר על כך שתגובות משמעותיות נשיג רק מחברים קרובים, או בעלי עניין שווקי דומה . המדיה מופעלת על אינטרס. סייע לי ואסיייע לך בתמורה. אהבה שאינה תלויה בדבר זרה לה.
אז נכון שזו שאיפה גבוה מוירטואליה. אך אם תחשבו טוב ותגלו שיש כאן עידוד נסתר לפולחן אישיות
כולנו חיים - חיות תחת התחושה שרק צריך לגלות אותנו, אם יגלו
יכירו בערכנו. השאלה עד כמה העניין לא יכול להוביל להערצת צלם בעייתית
ודשדוש בתחושת קיפוח שאין לה תחתית...הערצה עצמית של רוב המשתמשים כבר מתרחשת בפועל. כל יציאה עם חברות היא תרוץ להעלאת תמונות לפייסבוק, האינטמיות מופרת בקלות רבה מידי. האין- חסר האישיות חוגג. מה גם שזו מדיה פרוצה למדי. למרות כל הצהרת הכוונות ההתחלתית, האמריקאית משהו, מרק צוקרברג מתקשה להחיל עליה את החוק. כידוע יש בה מתחזים, ואין עליה בקרה מלאה.
צריך לשמוח על כך שהפייסבוק שמעשיר את עולם המידע שלנו, אך לבחון עד כמה הוא מגביל את העמקנות הבסיסית שלנו. במדיה בה כל דבר מתורגם לתמונה, פתגם, המוח הופך לעצל, מי צריך לקרוא ספר, כשיש דמוי קטן שפותר הכל.
בפועל גם ההפך יכול להתרחש, אבל למה צריך תנאים וירטואלים?
שלא לדבר על הפצת לשון הרע שחוגגת במדיה הזו, המוני תגובות מרושעות אומנם, שבמקום להמחק באלגנטיות, מופצות לכל עבר, וזאת לשם מה? האם אנו צריכים לחנך מחדש מישהו. סור מרע, הוא לא הגדל את קיומו בעולם.
אני למשל חוזרת בתשובה, להפתעתי נתקלתי בכל כך הרבה גילוי גזענות בפייסבוק שהחרידו אותי. הרי לכל אחד זכות דיבור. אז גם שקרים וחצאי אמיתות מופצות בלי שום בעייה. כך הפיצה חוזרת בשאלה מסוימת אגדה, שאברך מקבל מהמדינה, סכום בדיוני, של שבעת אלפים ש"ח לחודש. ובתוקף הנסיבות התקשורתיות המצערות, אנשים האמינו לה. היא עצמה ידעה ששקר בידה, אך היה לה כנראה קשה לשוב לעולמה הקודם, בלי ללכלך על זה שנטשה. וזו רק דוגמא.
כל אחד יכול לתת דוגמאות משל עצמו ומסביבתו. נאמר על היהודים שהם: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
והמדיה הזו קצת מטשטשת את התכונות הלא פופלריות האלה. ובכל זאת הן קיימות, מבקשות לצאת לאור, להאיר, כמו כל דבר שיש בנו אבל לא לסנוור באלימות מה...
את זולתך. לכן, לא רע אם קצת ניכנס פנימה, חמש דקות לבד ביום בתור התחלה, כי המדיה היא זוללת זמן ידועה, ואז לעיסה של מה שקורה לנו, בלי צורך לשחרר מיד תובנות, בכלל כדאי לתרגל על הדרך עשיית חסד בחשאי,
בואו נרחם על הטועים, לא נחשוף ערוותם בגלוי, בואו נודה שלא הכל אנו יודעים וחייבים לפרשן בסכין חדה, ככה קצת, לקראת ראש השנה, בואו נזכה את עצמנו במה שלא מחייב פומביות והערצה.
נסתכל קצת פנימה, בלי עזרים חיצונים, רק אנחנו ומה שיש. ויש!





React to WordPress