כמה אנרגיה צריך כדי להפסיק לחשוב?
רבים מחכים לרגע בו הם יוכלו, להירגע, לנוח ולחשוב סוף, סוף "על שום דבר". עכשיו מסתבר, שכל הציפיה הזו לחופש, מוטעית מיסודה. מחקר שנערך באוניברסיטת Case Western Reserve בקליבלנד שבאוהיו, בארצות הברית, ופורסם רק באחרונה, מגלה כי "לחשוב על שום דבר", זו בעצם פעילות מוחית מאומצת ומעייפת ביותר.
שלושת החוקרים שערכו את המחקר, ניסו לגלות כמה אנרגיה בדיוק נדרשת כדי "לחשוב על שום דבר". מתוצאות המחקר, מסתבר, שנדרשת לפעולה של "כיבוי" הפעילות המחשבתית, אנרגיה עצומה. או כמו שהגדיר זאת אחד החוקרים, המתמטיקאי פרופ' דניאל קאלווטי: "התהליך של לנסות ולהירגע, מעייף וגוזל אנרגיה בערך כמו הניסיון לעצור משאית מידרדרת במדרון חלקלק".
המוח הוא נצלן האנרגיה הגדול של הגוף
במהלך המחקר, מדדו שלושת החוקרים את חילוף החומרים (מטבוליזם) במוח. הם בדקו את יצור האנרגיה מחמצן וגלוקוז שמגיעים למוח בזרם הדם במהלך פעולות שונות. לבדיקת רמת האנרגיה, פותחו מודלים סטטיסטיים ומתמטיים. הנתונים שהתקבלו מהם הוזנו לתוך תוכנת מחשב, והמסקנה היכתה את החוקרים בתדהמה. מסתבר, שהמוח באמצעות תהליכים ביוכימיים, משקיע אנרגיה עצומה כדי להפסיק לחשוב. לדברי פרופ' ענת ביאגון, מנהלת היחידה לחקר המוח במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, "המוח הוא נצלן האנרגיה העיקרי של הגוף, ומשתמש ב-20% מכמות החמצן והגלוקוז בגוף. אלה מוזרמים בצורה מוגברת לאזורים שונים, בהתאם לפעילות שמתרחשת בהם". עכשיו מסתבר כאמור, שהפעילות של לנסות ולהפסיק לחשוב, היא פעילות "זוללת החמצן והגלוקוז" הגדולה ביותר.
פרופ' ביאגון מסבירה, כי יש חלקים במוח ש"מנצלים את הדלק" בזמן ביצוע פעילויות קוגניטיביות כמו קריאה, פתרון בעיות מתמטיות, האזנה למוסיקה, דיבור בטלפון, חשיבה ועוד. ויש אזורים שפעילים בזמן פעילויות מוטוריות, כמו הליכה וריצה. לדבריה, יש במוח תאים שמעוררים תאי מוח אחרים לפעולה ויש תאים שמעכבים תאי מוח אחרים מלפעול. במחקר התברר כי המחיר האנרגטי שדרוש לפעילות התאים המדכאים, גדול יותר מאלה שצורכים התאים המפעילים. בעצם, כשהמוח רוצה "להפסיק לחשוב", הוא מונע את פעילות התאים המפעילים. הפעולה הזו של מניעה, צורכת חמצן רב, ומערבת הזרמת דם עצומה למוח.
המוח ממשיך לפעול גם לא במודע
אבל האם התגלית הזו, תסתום את הגולל על כל ההמלצות המסורתיות, להפעיל את המוח בפעילויות שונות כמו: משחקי ברידג', פתרון תשבצים, נגינה על כינור ופסנתר (אלה כלי הנגינה שנחקרו עד כה) - כדי למנוע או לפחות לעכב את התנוונותו? האם לאור המחקר כל הפעילויות האלה הן למעשה מיותרת, וצריך לסגל פעילות הפוכה, כלומר – לכבות את מכונת החשיבה?
פרופ' ביאגון מצננת את ההתלהבות: "המוח מתפקד גם כשישנים, הוא קולט ומעבד מידע, הוא מפקח על הנשימה, על הלב, על זרימת הדם והפרשה של הורמונים, על כל תזוזה של האצבע הקטנה. לכל איבר בגוף יש ייצוג במוח. אלה תהליכים שלא נפסקים לרגע, רובם לא מודעים בכלל. מה שהמחקר הוכיח הוא שגם אם מנסים לא לחשוב על שום דבר, שהנסיון לעכב מחשבות – למשל על העבודה שממתינה - עולה באנרגיה. שלנסות להגיע לרגיעה, זה גם סוג של פעילות. זה יכול להסביר למה זה כל כך מעייף לא לחשוב על שום דבר".
החוקרים שעמלו על המחקר, בטוחים כי הידע על הפעילות המוחית הזו, יכולה לסייע במניעה או לפחות בהבנת מחלות ניווניות במוח. אולם פרופ' ביאגון, טוענת כי "זה לא ימנע מחלות כמו אלצהיימר או דמנציה. אמנם ידוע כי אנשים משכילים, חולים באלצהיימר בגילאים מאוחרים יותר, סטטיסטית, לעומת אנשים שלא מפעילים את הראש. אבל אין פה הבטחה שאם מפעילים את הראש בפעילויות קוגניטיביות, לא חולים במחלה הזו".
אבל ללא ספק, יש במחקר הזה משב של אופטימיות זהירה. שהרי גם אם אנחנו נחים ונרגעים למראית עין לפחות, המוח שלנו בעצם נמצא בפעילות שיא.





React to WordPress