הגוף הפרטי שלנו מודר, לרוב, מהשיח הציבורי, ותהליכים טבעיים נתפסים כמחלה, ככשל (לידה, ווסת או גיל המעבר). מיניות מהפן החיובי נחשבת טאבו בכל הנוגע לנשים: תחשבו רגע על אוננות של נשים, נושא מושתק שהס מלהזכירו גם בין בני זוג. מאידך, הגוף הנשי הופך לציבורי ביחס הפולשני בזמן היריון, או כשגוף של אישה הוא אמצעי שיווקי.

 

עוד בהייד פארק נשים:

 

 

הידעת?

  •  2/3 מהמחקרים על המחלות והתרופות המוכרות היום נוסו רק על גברים.
     
  •  גברים ונשים שונים פיזיולוגית לא רק במעטפת ומה שמכונה "רפואת הביקיני". כך, למשל, העורקים הצרים יותר של נשים מכתיבים טיפול שונה ומגדילים את הסיכון לסיבוכים בניתוחים. 
     
  • בעבר נטו לראות מחלות לב כבעיה גברית. תפיסה זו הובילה לאיחור באבחון אצל נשים ולתמותה גבוהה. היום ידוע שאצל חלק ניכר מהנשים התקף לב נראה לגמרי אחרת –סימפטומים אלו כונו "תסמינים לא טיפוסיים". 51% מהאוכלוסייה היא לא טיפוסית.

     

  • ואחרון ומדכא במיוחד- מחקר בריטי גילה שנשים מקדישות 17 שנים במהלך חייהן בממוצע לירידה במשקל. 17 שנים. איזה בזבוז!!!
     

אז למה אני מספרת לכן את זה?

לנאום המלא של טל תמיר בהייד פארק נשים פורצות דרך: