גדלתי בחברה שמפקחת עלי תוך ראות עיניו של הגבר, תוך עליונותו ומרותו, תוך מה שהוא מחליט – מה מותר לי ומה אסור לי. אני פה כי קבעו לי תקרת זכוכית, או יותר נכון, תקרת בטון, שאסור לי היה להבקיע אותה. נולדתי לתוך מציאות שבה אינני יכולה לחלום כל חלום, אינני יכולה לשאוף לאן שרציתי, אסור לשבור כלים, אסור לי לטעות, ואינני יכולה לקבל אחריות מלאה. אני פה על הבמה הזו כי חייתי כאן במדינה הזאת מתוך מציאות הזויה, מציאות קיומית בלתי נסבלת.

 

עוד בהייד פארק נשים פורצות דרך:

 

מהרגע בו התחלתי להבין מילים, הבנתי לאיזה מערבולת נזרקתי. מאבק בין תרבויות, בין הפכים, מאבק בין מנטליות של ימי הביניים לבין מנטליות של המאה ה-21. מאבק בין תרבות לפרימיטיביות. בין ברבריות לרציונליות. כמו רוב הנשים בחברה, גדלתי במאבק בין חופש לדיכוי, בין דמוקרטיה לדיקטטורה, בין זכויות אדם, לבין רמיסת זכויות אדם בסיסיות. נולדתי לתוך מציאות שבה אישה היא כמו דג מת שנע לגורל בלתי ידוע. אני פמיניסיטית, פעילה למען נשים מוחלשות שסובלות מאפליה, דיכוי והדרה.

 

תמונות וחוויות מהייד פארק "נשים פורצות דרך" בדף הפייסבוק שלnlife:

 

צפו בנאום מ"הייד פארק נשים פורצות דרך":

תגיות