כשהייתי קטנה הייתי דורכת על עלים יבשים רק כדי לשמוע את צלילי השבירה.אהבתי בעיקר ערמות גדולות.הייתי מקפצת בתוכן עד שאחרון העלים היה נאלם.                          הייתי נמנעת ממגע על המרצפות הורודות המשולבות ובודאי  על הקוים בין המרצפות הגדולות.אף פעם לא פספסתי מעקה צר שאוכל להתפתל לאורכו בידיים פרוסות הצידה והטבתי לחקור את עומקן של שלוליות גדולות.
העפתי סביונים ברוח,קטפתי כלניות וסיפרתי את סיפור "המלכה שהיה לה קקי",ליקקתי חמציצים,העברתי יד קטנה לאורך גדרות,נהנית מצלילי התיפוף.אכלתי ביסלי גריל שורה מתפתלת אחרי השניה.
החזקתי כוס שתיה קרה בשתי ידיים ,חיפשתי צורות מעניינות בעננים,חיכיתי לברלה שייצא,ליטפתי כלבים שוטים,הרמתי ידיים להרגיש גשם,חיפשתי קשת בענן,רקדתי עם הצל שלי,ציירתי באצבעות על מראות מלאות אדים,זרקתי בזעם גבעול מרוט עליי כותרת שקבעו שהוא לא אוהב אותי,כתבתי דברים לתזכורת על גב כף היד,חשבתי שכשאני עוצמת עיניים לא רואים אותי,כתבתי יומן,הלכתי בגשם בלי מטריה,התחפשתי (ולא רק בפורים),לא פספסתי שום הזדמנות לקפוץ על טרמפולינה,לבריכה,לאילת.
הייתי משוכנעת שהנקודה שאחרי עיקול הצומת הראשית של אור-עקיבא זה סוף העולם ושדרך מעבר פלסטיק עגול בתוך קיר בטון אפשר להתגלצ' לסין,חבל שלא היה לי אומץ כי זה בטוח סין.או יפן.
לא הבנתי למה לאנשים לאכול פטרוזיליה,פחדתי מנחיתה של חללית ממש מול החלון שלי,ומאד התרגשתי לקראתה.
 חשבתי שסנטה קלאוס לא אמיתי,וזה רק מקנאה שלכל חברותיי האמריקאיות מעוטר בסלון עץ אשוח נוצץ שלמרגלותיו מתנות  ארוזות,ולי לא הסכימו.אבל הוא בטוח אמיתי,השמנצ'יק הזה.
שכל מה שאחותי טלי אוהבת,זה הכי מגניב בעולם.
פעם גם היו לי פאנצ'ים,עכשיו אין.
אני עדיין עושה את כל אותם דברים,חוץ מהעניין עם מהחמציצים.וזה בגלל שאני כבר לא נתקלת בהם.
שבת שלום.
תגיות