בחירות 2013 מתקרבות בצעדי ענק, ירח הדבש של בנימין נתניהו ובן זוגו אביגדור ליברמן כנראה מיצה את עצמו, והילדים מתחילים לשלם את המחיר. הילדים של ליברמן, בכל אופן. בזה אחר זה הם מכריזים על פרידה מהמערכת הפוליטית, כל אחד מסיבותיו האישיות העלומות שלו, מקפלים את הבסטה והולכים, מה שנקרא, לעשות לביתם. אמש הודיעה ח"כ אנסטסיה מיכאלי על פרישתה מסיבות אישיות, והבוקר הצטרף גם ח"כ סטס מיסז'ניקוב לנטישה.

 

עוד ב Onlife:

 

לנקות את האורוות

קשה לי להגיד שזה שובר לי את הלב. אמנם ליברמן ממהר לפרגן ולהכריז שאין לו שום קשר לעניין, אבל התחושה הכללית היא שיו"ר ישראל ביתנו "מנקה אורוות" לקראת האיחוד. זה אקט מכוער, יש שיאמרו לא הכי דמוקרטי בעולם, ואין לי הרבה דברים טובים להגיד על ההתנהלות הזאת. כמו כן, ליברמן עצמו הוא לא חובב גדול של ניקיון, בטח שלא ניקיון כפיים, ואין ספק שהוא עושה את זה מכל הסיבות הלא נכונות. אבל ספציפית, לפחות עד כה, אני לא מרגישה שהפסדנו משהו. להיפך, לא הייתי מתנגדת לנקות עוד כמה אורוות. שלא לומר להביא חברת ניקיון והדברה.

 

זה לא שמיכאלי ומיסז'ניקוב לא עשו שום דבר טוב בכנסת. הם עשו, ואני אומרת את זה בלי מילימטר של ציניות. אנסטסיה מיכאלי העבירה כמה חוקים מעולים, ביניהם מניעת אלימות נגד מטפלים במוסדות רפואיים, הפסקת תשלום שכר ותשלומים אחרים לחבר כנסת בשל עבירה, ועונש מאסר מינימלי לאדם שהפקיר אדם אחר בתאונת פגע וברח. מיסז'ניקוב, מצדו, העביר חוק המסייע לתושבי שדרות והנגב המערבי, תיקון לחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ואפילו חייב את בנק ישראל לפרסם באתר שלו את הדו"ח שהוא מפיק מדי שנה על מעילות בבנקים. יפה מאד.

 

צמד שביזה אותנו

כל זה אחלה אבל אני לא נוהגת למחוא כפיים לטייס כשמטוס נוחת או לתת טיפ למתדלק שגיהץ לי את הכרטיס בסוף התידלוק. אני לא רואה סיבה לעצור ולהריע לאדם שביצע את העבודה שהוא מקבל משכורת כדי לבצע. נכון שאחרים לא עושים אפילו את המינימום, שלא לדבר על אלה שמנצלים את כוחם לרעה, אבל הם אלה שראויים לגינוי. אין צורך להתעכב ולשבח כל אדם שאשכרה מבצע את עבודתו נאמנה. זה אמור להיות בסיסי.

 

אני כן חושבת שאפשר ואף צריך להעביר ביקורת על התנהלות, איך לומר, בעייתית. על גזענות, הומופוביה, שוביניזם, מיזוגניה ואלימות. הרבה מילים שאמורות להבהיר שמדובר, בסופו של דבר, בצמד שביזה את הכנסת, את עצמם והכי חשוב - אותנו, בתור הציבור שאלה נבחריו. מועדון חשפנות (זה תמיד "לא נורא", נכון? חבר כנסת צעיר ושובבי, כזה מגניב, ובא מתרבות אחרת ומה לא), אמירות חשוכות על הקהילה הגאה, אלימות פיזית (ועוד בתירוץ של פמיניזם). לא חסרות סיבות לחייך כשאנחנו רואים את השניים האלה יוצאים מהכנסת.

 

אנסטסיה מיכאלי מדגימה למה מקומה לא בכנסת:

 

יש גרועים מהם במפלגת השלטון

מודה, אני די מרוצה. יחד עם העובדה שחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שערקה לליכוד "כדי ללחום בג'יהאד הפמיניסטי" (ותודה על הביטוי, הוא תפס חזק ולדעתי הוא יישאר איתנו), נשארה בחוץ, אני מרגישה שיש סיבה קצת לשמוח לאיד. סליחה וזה, אבל אין לנו באמת המון סיבות לחגוג, וזאת הזדמנות חביבה.

 

במהלך מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב הופרחו לחלל האוויר כמה אמירות חשוכות ומפחידות במיוחד, רובן קשורות לזכויות נשים. זוכרים את טוד אקין, האיש שהסביר שנשים לא נכנסות להריון מ"אונס לגיטימי"? הוא לא היה היחיד. נבחרת שלמה של חברי המפלגה הרפובליקנית שיחררה משפטים שגרמו לנו לחשוב שהנה, בעצם הצלחנו להתארגן על מכונת זמן. בבוקר שאחרי נצחונו של ברק אובמה, קשה היה שלא לחייך ולשמוח לאידם - כל אחד ואחד מהאנשים האלה נשאר בחוץ. זה היה רגע משמח, ואפשר היה להרגיש שאנחנו חיים בעולם בו אנשים נענשים על אמירות מכוערות כאלה.

 

נכון, מוקדם לשמוח. גרוע מכך - יש בכנסת אנשים חשוכים, אלימים ומסוכנים הרבה יותר מהשניים האלה. אני אפילו יכולה לחלק אותם לקבוצות אב של "מורשעים בפלילים", "מסיתים לשנאה", "אלימים", "מטרידנים", "גנבים" ועוד כמה תארים מקסימים מהסוג הזה. רבים מהם נמצאים במפלגת השלטון, אחד מהם הוא הבוס הישיר של אנסטסיה מיכאלי וסטס מיסז'ניקוב. אבל במצב הדברים הנוכחי - אני אקח מה שאני יכולה.