אוף, כמה שמתחשק לי לראות הופעה של משינה. אפשר להגיד עליהם הרבה, היו להם עליות וירידות במשך השנים אבל לא סתם אנחנו מחשיבים אותם לרולינג סטונס שלנו. הייתי כבר בכמה הופעות שלהם, והם לעולם לא מאכזבים - אנרגיות, רוקנרול, מוסיקה בועטת. והתוספת של שרית חדד על הדרבוקה אתמול היתה משובחת, לפעמים נוטים לשכוח ששרית היא לא רק זמרת מעולה, היא גם מוסיקאית ונגנית מחוננת. אחלה דרך לפתוח את העונה השניה של דה וויס. 

 

הדרמה חייבת להגיע כבר בפרק הראשון, ואת החלק הזה סיפקה לוסיל בת ה-17, שאני אישית ריחמתי עליה וקצת התכווצתי בכיסא כשהיא נתנה לפה שלה לפלוט שטויות, אבל מצד שני די ברור שהיא היתה בלחץ אטומי ואף אחד לא יכול להבטיח שהוא היה שולט על עצמו בסיטואציה כזו. אז לוסיל ליהגה, אנאל כמעט התעלפה בבכי, אבל הכל מגיע מאותה תגובה רגשית. צריך לזכור שמדובר בסך הכל בילדות, והלחץ של הסיטואציה יכול לגרום לכל אחד להתבלבל. לא נורא, לפחות היא עצבנה את אביב גפן, כבר שווה את העניין. 

 

אגב, בתוך כל הבלגן הזה נאמר משפט שמסכם היטב את מגפת החנופה והפוליטיקלי קורקט המזויפת - שרית חדד אומרת ללוסיל: "אל תגידי שונאת, תגידי לא מתחברת". אמירה שמתאימה גם לתקופת הבחירות בסוג של הפוך על הפוך; אם בענייני היום יום אנחנו לא מצליחים לשמור על איפוק ונותנים לאמוציות לשלוט בנו עד כדי אלימות מילולית, לפחות על גבי מסכי הריאליטי נעמיד פנים שאנחנו מנומסים. ומילה נוספת לאביב - יפה לך ששניה אחרי שאתה מעליב את שרית חדד ושולח את המתמודדים לשיר איתה בקניונים, אתה פוסל מתמודדת כי היא הרגישה קצת בבית מדי עם שרית. הרי רק לך מותר כי אתה אביב גפן... שנאמר, Once a diva, always a diva. 

 

בינתיים, משינה נשארו בגדר תקווה לא לגמרי ממומשת. היה נחמד מצד יובל שעלה לשיר עם דיאנה שלא עברה את האודישן, אבל היה ניכר שגם הוא עדיין קצת מתרגש ועוד לא מרגיש הכי בבית בכל הסיטואציה. נקווה שעם חלוף הפרקים יובלשלומי ישתחררו ויתנו לכריזמה שלהם לצאת החוצה. בינתיים שלומי ברכה עדיין בשקט ויובל בנאי עוד טיפה מרגיש כמו הילד החדש בשכונה. 

 

הפרק עצמו היה קצר, קצר מדי. בסך הכל חמישה אודישנים מוצלחים ואחד לא, מה שכנראה אומר שהחלק של האודישנים יהיה די ארוך. לא בהכרח דבר רע, כיוון שזה החלק המעניין, אני רק מקווה שזה לא אומר שאת כל העונה ימתחו על פני שנה וחצי כמו שעושים בתכניות אחרות (עם רקע סגול). אנא, הפקה יקרה, בלי גלגלי הצלה, בלי קשקושים, בלי יותר מדי סיפורים סוחטי דמעות. תכלס, מוסיקה, אמנים, זה יותר מעניין מהכל. בלוטות הרגש של הקהל יעבדו מצוין ממוסיקה טובה, מאמנים מוכשרים, תסמכו על אחד החושים הכי עמוקים של האנושות - תגובה רגשית למוסיקה טובה, מכל סוג שהוא. 

 

תגיות