אחרי ככלות הקול – "דה וויס" – בואו נפתח את זה
"בואו נפתח את זה", אמר באומץ יובל בנאי בפרק האחרון של "דה וויס", אחרי שמתמודד, שלא הצליח לסובב אף כיסא, הצליח לגרום למנטורים להגיד את מה שהם חושבים, או לפחות חלקם. בואו נפתח את זה, אמר בנאי, ונדבר באמת על הפיל שבחדר, זה שאף אחד לא מדבר עליו אבל ברור לגמרי שהוא שם: המזרחי מול המערבי. הים-תיכוני מול הרוק. בנאי אמר, ובצדק גמור, שהמיינסטרים היום בישראל הוא הז'אנר הים-תיכוני, והביא כדוגמא את ההצלחה הברורה והמוכחת של שלומי שבת ושרית חדד. מול זה, טען בנאי, אנחנו - כלומר המוסיקה המערבית - שהיינו פעם המיינסטרים, כבר לא במרכז, כבר לא הכי מצליחים. בנאי העז לגעת בפצע הפתוח של הרוק הישראלי.
אפשר היה להרגיש את חוסר הנוחות של שלומי שבת אל מול הדברים האלה, ואותי מעניין לשאול - למה? האם יש משהו רע בלהיות מיינסטרים? אולי אם אתה רוקר בועט, מוסיקאי אינדי חתרני, ויש לך פלח קהל מאוד מסוים ונאמן מהשוליים שממנו אתה מתפרנס, תתבאס להיקרא מיינסטרים. אבל כשאתה שלומי שבת, מדוע תתחיל להזיע כשקוראים לך מיינסטרים? אולי יש כאן למעשה דאבל סטנדרט - תדמית האמן המזרחי המיוסר והמסכן, זה שמנסה לבעוט ולהילחם בממסד האשכנזי השולט, לא הולך טוב עם למלא את נוקיה ולהיות מלך הרינגטונים. יש כאלה שכבר הבינו את זה, כמו חדד, אייל גולן וכל הפרצים למיניהם, ויש את שלומי שבת שאולי עדיין קשה לו להשלים עם זה שהמוסיקה המערבית כבר איננה השלטת, שגלגלצ כבר מזמן איננה קובעת סדר יום ודעת קהל, מקסימום שיקוף חיוור של מה שנראה לעורכיה שהמאזינים רוצים לשמוע. כי אם זו המציאות, אזי אין יותר צורך בתדמית המזרחי המקופח; הרי מי שמקופח היום במוסיקה הישראלית הם בטח לא אמנים ים-תיכוניים.
אביב גפן לקח את הדיון - המרתק לדעתי - למקום שאיש לא רוצה להודות שהוא הכי חשוב - הכסף. כן, אמנות או נמות, אבל כולם גם רוצים ללכת למכולת בסוף היום ומה לעשות, הפרנסה היא נקודה רגישה לאמנים ישראלים. זה טוב ויפה להיות אמן/מלצר בתחילת שנות העשרים, אבל מתישהו צריך גם לאכול ובשלב כלשהו גם להאכיל אחרים, ומעט מאוד אמנים בארץ מצליחים לעשות את זה מהשוליים. איזה שוליים, גם רוב האמנים המצליחים והידועים צריכים לפעמים לגרד שקלים ולעשות הופעות לועדים כדי לסגור את החודש. ולכן צודקת שרית שאמרה לאביב - אל תזלזל בקניונים, כל במה היא במה. אנחנו בחיים לא נהיה כמוכם, עם כל האוספים שלכם, אומר אביב לשלומי; מה רע באוספים? מתגונן שלומי, ואביב ממהר לעשות רוורס ולהגיד שאין רע באוספים, זה בסדר שאנחנו לא כמוכם. אולי המבט המאיים ששרית חדד שלחה לו כשהזהירה אותו שיירגע עם היציאות על גואטה הפחידו אותו באמת.
והמתמודדים? דווקא מקבץ לא רע של חבר'ה, באופן יחסי כמובן לרמה הכללית של המתמודדים בעונה הזו. האם זה מקרי ששתיים מהמתמודדות הבולטות הן למעשה לא באמת ישראליות, או ישראליות בערך, ככה בחצי? ואיך אף אחד לא הסתובב לערבי-המחמד של הפרק, עלא דקה (בחייאת, עלא, כמה פעמים שמעת את הבדיחה של שרית - "על הדקה"?) אחרי ההקדמה האורכה שעשו לעלא, איך ייתכן שאיש לא הסתובב? עלא, אולי היית צריך להוסיף סלסולון קטן, כמו ששרית אוהבת. לפעמים לא לגמרי ברור מה ההבדל בין אודישן מוצלח לאודישן כושל, ולעיתים הבחירה של המנטורים נדמית שרירותית לגמרי.
בקטנות:
אביב גפן השיג סוף סוף מתמודד מזרחי. היסטוריה, רבותיי. עכשיו נראה אותו, אחרי עונה ומשהו שהוא מבטיח שיהיה שילוב מדליק, חובת ההוכחה עליו.
מסתבר שלשרית חדד יש דעה. אם אתעלם מההופעה שלך השבוע במסיבת הקמפיין של הליכוד, את מסתמנת אצלי כנמרה לא קטנה. גם פתחת על אביב סוף סוף, וגם נתת למתמודד פיסה מדעתך כשאמרת שהוא לא מספיק ממוקד (וצדקת) - גם סלסולים, גם סול, גם פלצט, בלי כיוון ברור. יובל חיזק ואמר - מי שאוהב רוק, שר רוק, מי שאוהב מזרחי, שר מזרחי. גם אביב הסכים, ורק שלומי שבת המשיך לגמגם בלי להתחייב.
"את בטוחה שאת אסרף? אולי אסרפוביץ'?" שלומי שבת, מנסה בכוח להיות הכי קלישאה שיש. גיחי בדיחי.





React to WordPress