אחד מזיכרונות הילדות השחור-לבנים האהובים עליי ביותר הוא אותו בוקר אביבי בשנת 77, היום בו אבי לקח אותי לקלפי להצביע בבחירות. הקלפי, בדיוק כמו הקלפיות היום, מוקמה באחת מכיתות ב' בבית הספר היסודי בשכונה. במרכז הכיתה הוצב שולחן העץ של המורה שהוסב להיות עמדת ועדת הקלפי חמורת הסבר. ליד השולחן ישבה ועדת הקלפי ובחנה בעיון את תעודת הזהות של אבי והשוותה אותה לפניו, כאילו מדובר במרגל סובייטי רדום. גודל המעמד וכובדו עמדו בניגוד קצת מוזר לציורים הצבעוניים והילדותיים שהיו תלויים על הקירות, כמובן.

 

בשעות הערב התוודעתי, יחד עם כל המדינה, למונח חדש. מהפך. למרות שלא ידעתי בכלל באיזו מפלגה בחר אבי, כבר בגיל 7 הרגשתי שאני במו ידיי תרמתי להיסטוריה, והלכתי לישון מנופחת מגאווה.

 

מעטים הם ימי החג שמזמנת לנו הדת החילונית-ליברלית, שעל ברכיה גידלו אותי הוריי. אם נהיה כנות, הדת הזו מספקת לנו ימי מועד שרובם ימי תענית וצום, הלם ועלבון, לפחות בשנים האחרונות. נכון, יש ימי ניצחון והתעלות מדי פעם, אבל נדמה שעם השנים תדירותם הולכת ופוחתת. החג הגדול מכולם מזומן לנו אחת לארבע שנים, לפעמים הרבה פחות - בשקלול של גודל הקואליציה ורעיעותה, האקלים הגיאופוליטי-בטחוני-כלכלי, גחמות חברי הכנסת בקואליציה, סמיכותן של פרשיות שחיתות, והגורם החשוב ביותר - ריכוז הטסטוסטרון בממשלה ומקדם חיכוך האגואים במטבחון.

              

 

היום היחידי בו אסור לך לשתוק

בתקופה שבין יום בחירות אחד למשנהו, רובנו נתונות ונתונים לחסדיה של ממשלה מסוימת והכנסת הנבחרת. כאישה, היום הזה הוא אחד הימים הבודדים בו את באמת יכולה להשפיע: אף אחד לא מפריע לך, מנסה למנוע בעדך או לאסור עלייך מלהשמיע את קולך בצורה ברורה וחד משמעית. זה היום שבו את חופשיה, באמת, מאחורי הפרגוד, להביע את דעתך האמיתית.

 

כי  ברוב ימות השנה הם כן מנסים להשתיק אותך, בצורה אקטיבית או מרומזת. הם אומרים לך איפה מותר לך לדבר ואיפה לא, איפה לשיר ומתי לשתוק, איפה הכי רצוי שתשבי באוטובוס, איך להתחתן והשם ישמור, גם איך להתגרש.

 

הם מעבירים לך מסר ברור לגבי השעה בה את צריכה להיות בעבודה ואיך לעשות שפגאטים באוויר כדי להספיק לצאת ממנה כדי להגיע לעבודה השנייה שלך, בבית. זאת בהנחה שכשהפכת לאמא לא עשית שינוי קריירה כתוצאה מכך ששוק העבודה בישראל לא באמת מכבד, מקרב או מתחשב בהורים.

 

ברוב הימים האלה את מגלה שטיב, איכות וכמות השעות שאת משקיעה בעבודה אמנם מוערכים, אבל לא שווי ערך ושכר לאלה של גבר בתפקיד זהה לשלך. פעמים רבות את גם מגלה שהעובדה שאת אישה עלולה לפגוע בסיכוייך לקבל עבודה מסוימת או להתקדם בה.

 

ברוב הימים את עדיין לא בטוחה כשאת יוצאת לרחוב, גם אם זה באור יום וגם אם זה בשעות החושך – כי את עלולה להיות מוטרדת ומותקפת ולמצוא את עצמך במיקום די בעייתי בשרשרת המזון וסדרי העדיפויות של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. אגב, גם בבית את לא תמיד בטוחה. בכלל לא. וגם אם תנסי לברוח מהבית האלים בו את חיה, מעטים המקומות שתוכלי לברוח אליהם, ולעתים גם הבריחה לא תצליח להציל את חייך.  

 

את שומעת, ברוב הימים, בעיקר קולות גבריים ורואה פנים גבריות שמובילות תהליכים גבריים. את שומעת דיונים גבריים המשתלטים על השיח, בעוד שהצרכים והקול שלך הם לרוב אחרים.

 

אגב, לא ציינתי את העובדה שברוב הימים את גם צריכה להיות רזה, גבוהה, עם חזה גדול, ואחד השימושים הנפוצים בך ובגוף שלך הוא כדי למכור כל מיני דברים. אפילו לך.

 

אז איפה את, בכל הסיפור הזה?

וכשמתקרב תאריך הבחירות, הם רוצים שתזרמי. שתהיי אחת מהעדר, שתעשי את מה שכולם אומרים לך לעשות, כי בעצם אין לך דעה, או שעקרונית, הדברים שמטרידים אותך הם חשובים, כן, אבל לא הכי חשובים. אל תתני ליום החשוב הזה לעבור, בלי שניצלת את הזכות, ההזדמנות וההנאה שבלעשות למשתיקים שלך נה אחד גדול.

 

20 אחוזים מהנשים, נכון לאתמול, עדיין לא היו בטוחות אם יצביעו ולמי, כך על פי הנתונים שפורסמו. בחודשים האחרונים פעלנו כאן, באונלייף, יחד עם שותפות ארגוני הנשים, לחיזוק הצבעת הנשים בבחירות, דרשנו מהמפלגות דין וחשבון לגבי מה שעשו ומה מתכננות לעשות למען הנשים בישראל והבהרנו שהבחירות האלה - הן שלנו. אנחנו האתר הראשון בו שלוש מפלגות שונות העלו קמפיין מכוון-נשים אחרי שהבינו שזה הקהל החשוב של הבחירות.

 

למרות שאולי את מתלבטת למי להצביע או בכלל – אל תפספסי את ההזדמנות להיות חלק מהשינוי ולהראות לכולם ש-51 אחוז מאזרחי המדינה הזו אינן רוב דומם. הן הרוב הקובע. כי אני בטוחה שכן יש לך דעה, ואת יודעת באיזו מדינה את רוצה לחיות, באילו ערכים ועקרונות את מאמינה, מה בעינייך נכון שיקרה כאן ומה צריך להשתנות ומהר. לא משנה אם את דתיה או חילונית, ערביה או יהודיה, צעירה או מבוגרת, תושבת מרכז הארץ או הפריפריה, שמאלנית או ימנית, ממוצא מזרחי או אשכנזי, שייכת לעשירון תחתון, בינוני או עליון – הקול שלך הוא חלק ממהפך שאת יכולה לקחת בו חלק.

 

רק לפני כמה חודשים הצליחו הנשים האמריקאיות להכתיר נשיא לכהונה שניה והיו גורם בולט, פעיל ומשפיע במערכת הבחירות. ההשוואה מתבקשת והיא הכרחית: הנשים בישראל, יחד איתך, יכולות להודיע היום בקול גדול שהן לא יהיו יותר רוב נגרר, נמנע, שמשאיר את הדיונים, ההחלטות וההשפעה ל-49 האחוזים הנותרים.  

 

את, וכל אחת מאתנו היא קול חשוב במהפך שיקרה –והוא לא יתורגם דווקא להכתרת מנהיגה או מנהיג כזאת או אחר. המהפך יקרה כשכל אחת מאתנו תגיע לקלפי, תעמוד מאחורי הפרגוד ותצביע. אחוז הצבעה גבוה, משנה-תמונה ודעתני של הנשים בישראל יהיה הצהרת כוונות וקביעת נוכחות ברורה שלך ושל כולנו: שלום, אנחנו הרוב. נפטרנו מהדומם. היכונו למהפך.

תגיות