השקות הן דבר שאני אישית מאוד אוהבת. אני מורידה את מעטה הציניות הקל שיש בי והולכת לשתות קאווה לנשנש טאפסים ולהתרועע עם שלל פרצופים מוכרים ומוכרים פחות מהביצה הברנז'אית. תוך כדי ההשקה אני כמובן מקבלת פיסות מידע ריקות מתוכן שמעשירות את עולמי התרבותי ובסוף אני יוצאת לי עם שקית מתנה מרוממת לנפש.

אז נכון אני קצת צינית, אבל באמת ולמרות הכול אני נהנית ללכת מדי פעם להשקות. "שונא מתנות יחיה", אז ימי ספורים וכן, אני באמת נהנית מהסתכלות נוקבת בשאר הקולגות למיניהם המסתובבים באירוע, אני אוהבת לעקם את אפי ולהעביר שלל מחמאות על לבושן של שאר הנשים באירוע וכאשר הן ניגשות אני מברכת אותן בחיוך יותר צבוע מציור של אנדי וורהול, בכל אופן לא על כך רציתי לכתוב.

 

אמש הייתי בהשקת הבושם החדש מבית פוצ'י ? מיס פוצ'י (שבאנגלית כתוב עם דאבל סי, ולכן אני עיוותתי וקראתי לו מיס פוסי או בעברית גברת פות). אני קודם כל לפני שאני מתחילה לנשוך בבשר ההשקה אני רוצה לציין שבהחלט הבושם נעים, ריחני מתקתק- למדתי שהוא מכיל מסק ואיריס ועוד כל מיני ניחוחות מהמזרח התיכון ועוד כל מיני ארצות אקזוטיות כמו הודו וכ"ו. אבל פייר, ריח טוב. מומלץ. עד לפה הקומפלימנטים.

 

 

הגעתי אתמול עם חברה להשקה של הבושם גברת פות, במגדל המוזיאון בתל אביב. נכנסנו לחלל בוהק של גלריה לאומנות מודרנית, משמאל ומימין שלל אינטרפרטציות לביצים, משטח מים ועוד מיני יצירות שאילו התמקדנו היינו יכולות לפתח תיאוריות על ילדותו המיוסרת של האמן (פובייה מביצים? התעללות אשכית קשה?) לצידנו הסתובבו דוגמניות שעטו על עצמן את השמלות לבית אמיליו פוצ'י (זה כנראה אדון פות). דווקא אהבתי את העיצובים שעשו לי חשק לחופשה סאן טרופזית, ולעומת זאת החברה שלי טענה שהיא היתה משתמשת בשמלות האלו כדי לשטוף רצפה.

בתוך כל האווירה הבוהקת והיוקרתית הסתובבו להן שלל דוגמניות עבר והווה שמטרתן הייתה לקשט את האירוע בזוהר הדועך שלהן, עורכות וכתבות אופנה ושיווק, אנשי עסקים מצוחצחים, נשות תרבות שזהרו בשנות ה70 אך עדיין מסמלות תרבות, שיק ויוקרה.

 

האדון הצרפתי והקהל

 

אבל, ואני סוף סוף מגיעה לגולת הכותרת של האירוע. מי שגנבו את ההצגה השקה הזו, לא היה אדון פוצ'י, הדוגמניות ואפילו לא החתיך הצרפתי שהעביר לנו פרזנטציה מענגת על התגלגלות המותג. את תשומת ליבי תפסו שלישיית נשים שכיניתי אותן החבובות, או בכינוי עדיין יותר, היצירה האחרונה של סלוואדור דאלי, למרות שגם סגנון הקוביזם של פיקסו עובד כאן. מדובר בשלוש נשים בנות 60  ואני לא מגזימה, הראשונה גברת אובר סייז, הייתה בלונדינית מחומצנת בעלת נסיגת שיער מטורפת בעקבות חמצון אובססיבי, שפתיים ענקיות, עיניים מודגשות ופעורות בוטוקס ולקינוח חזה מתפוצץ, להזכירם האישה בת 60, ובתוך כל לונה פארק ההגדלות יש אין ספור קמטים ואף שבקושי עומד מרוב שיפוצים.

 

 

 

לי היא הזכירה אותה

 

 מלבד הניתוחים המרובים האישה הייתה לבושה במיני קצרה וחולצת סטרפלס משהייתה נערה בת 16, הציצי מפוצץ הסיליקון שלה ממש התחנן לצאת מהסטרפלס שהיה קטן למידותיו והיא עמדה על עקבים בגובה מגדלי עזריאלי. האישה החיננית הזו ממש זעקה לתשומת לב, וכאשר בסביבתה עמד צלם מטעם האירוע היא דגמנה פרצופים סקסיים ממש כמו גופות אחרי פיגוע. לצידה הייתה חברה, גברת ספונג', השיער שלה, שהייתה שרוף שרוף  ועוד פעם שרוף היה נראה כחבילות ספוג מגולגלות שיצאו מראשה, גם היא מנותחת מכל כיוון אפשרי, רק שהיא לעומת הגברת הקודמת השקיעה והגיעה לאירוע ההשקה עם כפכפי אצבע על פלטפורמת ספוג  א-לה שוק הכרמל שיק, והשישית, שהייתה יחסית המעודנת שבהן, גם היא הגיעה עם פלטפורמות מטורפות עם הדפס מנומר (אני מאוד חובבת מנומר, אבל הדפס כזה גרוע לא ראיתי הרבה זמן). מאני אומר לכם מפגן כזה של חוסר טעם וקורבנות אופנה וניתוחים פלסטיים לא ראיתי כבר הרבה זמן. ואני באמת באמת לא רוצה להיות רעה, אבל אני תוהה, איך נשים כאלה יוצאות מהבית? למה הן מעוללות את זה לעצמן? השיער שלהן שרוף, הפנים מושחתות משלל סכינים, ובנוסף, אם כבר השקעתן כל כך הרבה על ניתוחים, הגדלות וכו' - למה לא יכולתן לשים עוד כמה שקלים על בגדים? ועזבו בגדים יפים, כל פיסת בד שתכסה לכן את החלקים שאני באמת לא רוצה לראות יהיה נפלא.

 

השאלה הכי גדולה שאני והחברה שלצדי ניסינו לתהות היתה איך הן קשורות למיס פוצ'י? האם הן עיתונאיות? דוגמניות עבר? לקוחות נאמנות ועשירות? או שמא בכלל המותג של אמיליו פוצ'י כיוון את הבושם לקהל היעד הספציפי הזה - חבורת גברת פות.

תגיות