תארו לכם משק ישראלי משגשג ומצליח בו העובדים נבחרים רק על פי הכישורים והיכולות המקצועיות ולא על פי השתייכות למעמד מסוים, דת,מגדר, לאום או צבע עור?

 

מי לא היה רוצה לחיות בחברה שוויונית ומכבדת את כל בני האדם באשר הם?

ובכן, זה בדיוק מה שאנו בעמותת קו משווה עושים בחמש השנים האחרונות בהן העמותה קיימת, פועלים לשם כך שחברות במשק הישראלי יעסיקו אקדמאים ערבים משום שהם מוכשרים ומתאימים ולא יפסלו אותם (למרות שהם מתאימים בכישוריהם לתפקיד) משום שהם ערבים.

 

הנתונים על מצב האבטלה בחברה הערבית הם חמורים וגם המספרים הידועים לנו על האקדמאים, רחוקים מלהראות שאנו בדרך לפתרון הבעיה. מתוך 100% אקדמאים יהודים, 90% מוצאים תעסוקה ואילו מתוך 100% אקדמאים ערבים 89% משתלבים בתעסוקה. לכאורה, משתמש כי המצב מצוין אם הפער מתבטא רק ב1% , אך כאשר בודקים נתונים אלו לעומק, מגלים כי רק 20%  מהאקדמאים משתלבים בתעסוקה הולמת (משמע- עיסוק המתאים לתחום הלימודים) ואילו כל השאר מועסקים בעבודות אשר אין להן ולו קשר מקרי למקצוע אותו למד האקדמאי הערבי.

 

נתון משמח הוא כי 50% מהאקדמאים הערבים הן אקדמאיות ועם זאת, מצב התעסוקה בקרב נשים ערביות הוא החמור ביותר ואין זה מפתיע כ"כ כאשר מדובר על נשים. הרי נשים באשר הן, מופלות מעצם השתייכותן למגדר מסוים ומצבן של הנשים הערביות אך קשה יותר כאשר הן משתייכות למיעוט מופלה. ניתן לומר שנשים ערביות הנן מיעוט בתוך מיעוט מופלה וכאשר אנו נחשפים לנתונים, ניתן להבין עד כמה חמור המצב:  רק 20%-24%  (הנתונים משתנים בהתאם למקורות) מועסקות בשוק העבודה הישראלי- מדובר על 80%  אבטלה.

 

ישנם רבים הסבורים כי הנשים עצמן אינן מעוניינות לצאת לשוק העבודה אך טיעון זה כבר אינו תואם למציאות. נכון הוא הדבר כי מדובר בחברה מסורתית בעיקרה, אך גם בחברה הערבית חלים שינויים, יותר ויותר נשים פונות ללימודים גבוהים ויותר נשים רוצות לצאת לשוק העבודה אך ישנם חסמים רבים בהן הנשים הערביות נתקלות ומשום כך אינן יוצאות לעבודה.

 

שני החסמים העיקריים אשר מונעים מנשים להשתלב בשוק העבודה הם:

1.      מאחר ומעל 60% מהאוכלוסייה הערבית מתגוררת בצפון הארץ ואילו רוב מקומות התעסוקה ממוקמים במרכז הארץ, על מנת שאישה תגיע מהצפון למרכז יש צורך בדרכי גישה ותחבורה ציבורית. מצב דרכי הגישה (בתוך הכפר) ותדירות התחבורה הציבורית (אם היא קיימת) הוא בכי רע וכך מתאפשר רק למי שבבעלותו רכב להתגבר על מכשול זה. לנשים רבות אין רכב ובהיעדר תחבורה ציבורית, אין הן יכולות לצאת לעבודה.

 

2.      מעונות יום וגני ילדים- יש חוסר עצום בגני ילדים ומעונות יום בחברה הערבית וכך אין לנשים פתרונות עבור הילדים כאשר הן רוצות לעבוד. ובמידה ויש, מדובר על פתרונות עד הצהריים, דבר אשר מאלץ את האישה למצוא מקום עבודה אשר קרוב למקום מגוריה ובמשרה חלקית.

ניתן לפתור חסמים אלו אשר הינם תנאי בסיסי ליציאת יותר נשים לשוק התעסוקה וזו אחריותה הבלעדית של המדינה.

 

ישנם חסמים נוספים המקשים על השתלבותם של אקדמאים ערבים בשוק התעסוקה הישראלי אשר מאפיינים גברים ונשים באותה מידה:

  • מגוון המקצועות האקדמאיים הנלמדים קטן יחסית ואינו מתאים לדרישות המשק.
  • השפה האנגלית נדרשת היום ברוב מקומות העבודה ואצל הערבים זוהי שפה רביעית (לאחר ערבית מדוברת, ערבית ספרותית, עברית) ומתוך כך שליטתם בשפה אינה ברמה מספקת בד"כ עבור מקומות העבודה.
  • חשש מצד המעסיק הישראלי-יהודי. מעסיקים מעדיפים  לגייס אנשים הדומים להם, המגיעים מאותה תרבות ומאותו הוואי וחוששים לגייס מועמדים מתרבות אחרת כאשר לא ברור להם כיצד ישתלבו ואייך יקבלו אותם שאר עובדי החברה.

 

ישנם חסמים לא רבים אשר עימם נאלצים להתמודד האקדמאים הערבים וגם המעסיקים עצמם וזהו המקום להעלאת השאלה המתבקשת: האם זה שווה את המאמץ? ומה הם היתרונות בהעסקת אקדמאי ערבי?

 

מעבר לעובדה כי ערביי ישראל מהווים 20% מאזרחי המדינה וכי הם זקוקים לזכות הבסיסית להתקיים בכבוד, ישנן סיבות רבות נוספות אשר בגינן כדאי לארגון להעסיק אקדמאי ערבי ואני אציין כאן רק חלק מהסיבות:

  • בתעשיות עתירות ידע ובארגונים נוספים, ישנה תחרות על הטאלנט ואקדמאים ערבים מהווים מקור טאלנט בלתי ממומש.
  • שילוב אקדמאים ערבים יאפשר למעסיקים להבין, לפתח ולהתאים מוצרים ושירותים למאפיינים הייחודיים של החברה הערבית.
  • כאשר מעסיקים עובדים אשר גדלו והתחנכו בתרבות אחרת, הם מביאים זווית ראייה אחרת, דבר המתבטא ביצירתיות- חשיבה על מוצרים חדשים ודרכים נוספות לפתרון בעיות.
  • בעולם תחרותי- חדשנות היא שם המשחק וכאשר מעסיקים עובדים אשר שונים אחד מהשני וחושבים אחרת , זה התמהיל המנצח.

 

עמותת קו משווה פיתחה כלים ותוכניות על מנת לסייע למועמדים הערבים, כבר משלב התיכון לתכנן את הקריירה וללמוד את חוקי המשחק המאפיינים את המשק הישראלי וזאת, תוך כדי עבודה אינטנסיבית עם ארגונים רבים ומובילים על שינוי המודעות והתפיסה לגבי העסקת אקדמאים ערבים.

 

אני משוכנעת שאנו בדרך הנכונה ומזהה שינוי חיובי כיום לעומת המצב בו התחלנו לפעול, לפני 5 שנים. עם זאת, נדרשת עוד עבודה רבה על מנת שכולנו נוכל לחיות בחברה שוויונית, הוגנת וצודקת.

תגיות