הרבה אש ספג בשבועיים האחרונים שר האוצר יאיר לפיד. מפרשת ריקי כהן, דרך הבלבול בין האהובה של דון קישוט לבין הסוס שלו ועד פרשת העלאת שכר הלימוד לסטודנטים. אולי בגלל זה אף אחד לא שם לב שביום שני האחרון החליט לפיד לדחות הצעה שהגיעה מחבריו באוצר - לשוב ולבטל את חצי נקודת הזיכוי במס הכנסה שמוענקת לנשים עובדות. נקודות המס ניתנו, כנראה, משני טעמים: האחד הוא לעודד נשים לצאת ולעבוד, ובכך להגדיל את כמות  משלמי המיסים בארץ, והשנייה היא כאקט של אפליה מתקנת, לאור העובדה שנשים מרוויחות בממוצע 30% פחות מגברים.

 

עוד ב Onlife:

 

 

השיוויון בנטל לא חל על נשים

זוהי החלטה נבונה, שלא לומר נכונה, שלא לומר במקומה. יחד עם זאת, בסופו של חשבון, משמעותה בכיסיהן של נשים היא 109 שקל לחודש. יודעת כל אישה, ובוודאי כל אם עברייה, שעם הסכום הזה בקושי אפשר ללכת למכולת היום, וגם אם הולכים – אפשר לקנות מקסימום כמה ירקות וקוטג'. נדמה שבמסגרת פינתנו שוויון בנטל, עסוקים בקואליציה בעיקר בלדפוק את החרדים, לגייס עוד אנשים לצבא (עוד מסגרת ישראלית שמנציחה חוסר שוויון בין גברים לנשים) ולריב ברחבי פייסבוק עם שלי יחימוביץ'. רוצה לומר, השוויון בנטל חל רק על המרחב הציבורי, ומדחיק את הנטל בו נושאות נשים יום יום במגזר הפרטי.

 

בין ריקי כהן לדולצינאה הסתתר לו אקט פמיניסטי. יאיר לפיד

 

חוסר השוויון בשכר של נשים הוא הדוגמה המובהקת ביותר לאופן שבו החברה מעריכה תכונות שמזוהות כ"נשיות": אמפתיה, רגישות, חוש טיפולי ושירותיות. החל מהאחיות ואנשי הסיעוד, דרך מורות וכלה בתפקידי אדמיניסטרציה למיניהם – כל התפקידים שמהדהדים את העמדה שמוקצית לנשים בחברה, לא מקבלים תגמול ראוי במונחים של כלכלה קפיטליסטית. אולי בגלל זה קשה קצת לשמוח מ- 109 שקלים שנוכל כולנו לשמור אחרי הכל.

 

מה כן יעזור? הכרה בהוצאות מטפל/ת בגילאים קטנים כהוצאה מוכרת, אכיפת החוק שמחייב שוויון בשכר לגבר ואישה שנושאים באותו תפקיד, ארגון ימי העבודה גם במגזר הפרטי כך שאבות יהיו רשאים לצאת מוקדם ולהיות חלק מגידול הילדים (מבלי שהדבר יפגע בקריירה שלהם) ותגמול למעסיקים שמקדמים יותר נשים.

 

ההלם של תאצ'ר

ההחלטה של לפיד ומותה של מרגרט ת'אצר הם כמובן אירועים שונים ונפרדים, אך הסמיכות ביניהם מעוררת מחשבה. את פועלה של תאצ'ר הכרתי באופן רופף, עד שקראתי את ספרה המופתי של נעמי קליין "דוקטרינת ההלם". קליין מתארת את האידיאולוגיה הכלכלית של מילטון פרידמן ואסכולת שיקגו, שדגלו בקפיטליזם טהור: התערבות אפסית של המדינה בפעילות השוק מתוך הנחה שהכוחות הכלכליים יתייצבו מעצמם לאחר ההלם הראשוני. בגיבוי פעיל מאוד של הממשל האמריקאי, הובאה האידיאולוגיה הזאת למדינות דרום אמריקה. בעקבות אימוץ משנתו של פרידמן, קרו במדינות הללו שני דברים בו זמנית – קריסה כלכלית קשה ואינפלציה מטורפת, ועלייתם של משטרי טרור נגד האזרחים שסירבו לשתף פעולה.

 

תאצ'ר, מסבירה קליין, אימצה גם היא בחום את המחשבה הפרידמנית – ולאט אבל בטוח הפריטה את בריטניה כולה. היא יצאה למלחמה נגד האיגודים, מה שהוביל לשביתות ענק, ובהמשך גם לאינפלציה גבוהה ולמצב כלכלי עגום. הכוחות הכלכליים, כפי שגם התברר במשבר הכלכלי הגדול של 2008, לא ממש אצו רצו להם להתייצב. תאצ'ר הבינה שכדי לזכות בתמיכת הציבור, היא חייבת טיפול חריף יותר בהלם, מאשר גזרות כלכליות. וכך היא בחרה, לפי קליין, בהלם האולטימטיבי – המלחמה (במקרה זה על איי פוקלנד). תאצ'ר זכרה גם שהייתה זאת מלחמת העולם השנייה שחילצה את ארה"ב מהבוץ הכלכלי בו הייתה יותר מעשור. רק שכמו האמריקאים, גם תאצ'ר שכחה את העורף, את הנשים שמילאו את מקום הגברים הלוחמים, ושהשתתפו שוב בנטל הציבורי, מבלי שיוסר מכתפיהן הנטל הפרטי. במדינת תאצ'ר, הקלות במס לנשים, הן פגיעה בטוהר הקפיטליסטי. אנחנו רק צריכים לחשוב באיזו מדינה אנחנו רוצים לגור.

 

אצלה אין הקלות לנשים. מרגרט תאצ'ר

 

עשו לי את השבוע

אן האת'ווי

נכון, שמלת הפטמות שהיא עטתה עליה באוסקר קצת הורידה לי ממנה, אבל אחרי התפקיד המופתי בעלובי החיים היא כבשה אותי לגמרי. השבוע התבשרנו שהיא תככב בסרט הבא של כריסטופר נולאן, שגם ביים אותה כאשת החתול בבאטמן האחרון.

 

יעל אנדורן

זה אולי באנאלי לברך על זה, אבל בתרבות שבה לא מקובל שנשים מפרגנות זו לזו – כל ברכה כזאת חשובה. ברכות למנכ"לית החדשה של משרד האוצר – שגם קיבלה תפקיד שאף אישה לא עשתה לפניה, וגם עוד חודש תהיה אימא. במדיניות כלכלית שלא מעודדות אימהות עובדות, המינוי הזה חשוב מאין כמוהו.

 

התהייה השבועית

שני עובדים ממשרד התחבורה – גבר ואישה, אשמים שפיתו עובדת אחרת לאורגיה. מי היה מאמין שבמשרד אפור שכזה, מתרחשים דברים שכאלה. מצד שני, משה קצב וזה.

תגיות