מאת: רינה זיסמנוביץ

ערן  (18) והילה (17) שמות בדויים, הם בני זוג. הם מבלים זה עם זו שעות ארוכות, ואפילו מקיימים יחסי מין. אלא שהשניים מעולם לא נפגשו. השיחות האינסופיות שלהם מתבצעות באמצעות תוכנות שונות במחשב, ו"יחסי המין", שהם מתכוונים אליהם, כוללים בעיקר sexting, (שליחת מסרונים בעלי אופי מיני זה לזו) ושיחות בסקייפ.

 

האם הגענו לעידן שבו יחסי המין הווירטואליים הולכים ומחליפים את יחסי המין בעולם האמיתי? לדברי מאירה פלשטיין, יועצת חינוכית, עוסקת בחינוך למיניות ומייסדת תאטרון "מפגשים" לנוער, זו יכולה להיות תחילתה של מגמה. "אני רואה שהנוער דווקא לא ממהר לקיים יחסי מין. בכלל יש ירידה ברצון לקיים קשרים מיניים. יכול להיות שזה קורה בגלל האינטרנט, הם עסוקים ביחסים במחשב, ומאבדים קצת את המיומנות הבינאישית".

 

ד"ר נלי שטיין, מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת, יועצת מקצועית של  א.י.ת.כ.ם  מנחת קבוצות בתחום מיניות האדם, אמנם מכירה את התופעה, אבל לא ממהרת לחרוץ גורלות. "יש מחקרים שמצביעים על קיומה של תופעה כזו, אבל את ההשפעה האמיתית של האינטרנט ניתן יהיה למדוד רק בעוד מספר שנים. בינתיים, האינטרנט הופך להיות מקור המידע הכמעט בלעדי של בני הנוער בשאלות של מין ומיניות".

 

ד"ר אילנה ברוש, מרצה לסוציולוגיה ומחנכת למיניות במכללת סמינר הקיבוצים, אומרת כי כנראה לבני הנוער אין אלטרנטיבה. אלא לפנות לאינטרנט. "ההורים לעתים רבות נמנעים מ"השיחה" הגורלית, במערכת החינוך נושא חינוך למיניות נתון בעיקר לחסדי תקציב וסדרי עדיפויות של המנהל או הצוות החינוכי, כך שאם הבחירה תהיה בין מתמטיקה לבין חינוך מיני, אין ספק שבית הספר יעדיף לימודי מתמטיקה, ואם לסמוך על חברים, אז אפשר לפנות ישירות למקור, לאינטרנט".

"הבנים מתרברבים - הבנות מסתירות"

בסיכום ביניים פשוט, נראה שיש כמה מקורות מידע על יחסי מין עבור בני נוער. אחד מהם והעיקרי הוא האינטרנט, אחריו סרטי פורנו, שאפשר פשוט להוריד ברשת, חברים (שלמדו בדיוק מאותם מקורות), וגם הורים, אם כי כנראה ההורים הם מקור המידע הכי פחות נגיש. לדברי ד"ר ברוש, אמנם ניתן לראות עלייה במספר ההורים שמדברים עם ילדיהם על חינוך למיניות, אבל זה לא מספיק. "ההורים ומורים מנסים להעביר את משימה הזו מאחד לשני, והתוצאה היא ש"יש צמא גדול מאוד למידע על נושא המין והמיניות", מוסיפה ד"ר שטיין, "בסופו של דבר, זה הרי מדבר על החיים שלהם". 

 

ד"ר ברוש  מציגה סקר שנעשה בכנס האחרון של א.י.ת.כ.ם ב-2009. הסקר שנערך על ידי מינה צמח, בדק את השאלה, האם הציבור חושב שכדאי לכלול שיעורי חינוך מיני כשיעורי חובה. 70 אחוז מהציבור חושבים שחובה לכלול שיעורים, ו- 13 אחוזים נוספים המליצו כי החינוך המיני ייכנס לתוכנית. כלומר, כולם מסכימים כי צריך לכוון את הילדים, אבל אף אחד לא רוצה לעשות את זה בעצמו.

 

אז  מתי מתחילים בני הנוער לקיים יחסי מין? השאלה הזו היא מהותית, בעיקר לאור הפרסומים בעולם, כי גיל תחילת קיום היחסים, רק הולך ויורד. "הסקרים הללו מאוד בעייתיים", אומרת  אילנה שניר, מומחית ליחסים בתוך המשפחה, "כי הם מבוססים על שאלונים ודיווחים סובייקטיביים. זה ידוע בעולם כי בנים נוטים להתרברב בכיבושיהם המיניים, ואילו בנות נוטות להכחיש, גם אם כבר קיימו יחסי מין. התוצאות  הן אותן תוצאות כבר 30 שנה, לכן קשה מאוד להסיק מהם משהו". לדברי ד"ר ברוש, הסקרים הללו "סובלים" גם מהטיה עוד לפני שהם התחילו, כי הם תמיד נעשים בקרב אוכלוסיה מאוד מסוימת, וקשה להסיק מהתשובות לאוכלוסיה כולה.

 

בסקר נוסף, שהציג משרד הבריאות בשנת 2002, ישראל הגיעה למקום אחד לפני אחרון, בין המדינות בהן דווח על קייום יחסי מכיתה י' ומעלה. 23 אחוזים מהבנים טענו כי הם כבר קיימו יחסי מין, ורק 8 אחוזים מהבנות טענו כי קיימו יחסי מין. "לפעמים המקומות האחרונים הם לא מקום כל כך רע להיות בו", אומרת ד"ר ברוש על תוצאות הסקר.

הורים: שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים

אז למרות שבני הנוער אולי לא מדווחים על התחלת קיום יחסי המין בגילאים צעירים, בכל העולם מתעוררת דאגה מפני הריונות בגיל העשרה, וקיום מכני של גיל ההתבגרות. "יש תחושה שההתרגשות וההנאה שהיו קשורים בקיום יחסי המין נעלמו", אומרת פלשטיין, "בני הנוער מקיימים יחסי מין, אם בכלל, בצורה מכנית. הם אולי בשלים לכך פיזית, אבל לבטח לא בשלים לכך נפשית, גם לא בגילאי 17 ומעלה. הם לא מבינים, בעיקר בנות, שיש פה הנאה".

 

לדברי ד"ר שטיין, בני הנוער מתחילים להיות שחקנים "במרחב המיני" כבר בגיל צעיר, בגלל שגיל ההתבגרות מתחיל בעצם מוקדם. אבל המשחקים הללו לא מובילים, בהכרח, לקיום יחסי מין מלאים. "יש פעילות מינית מגוונת, שבני נוער עוסקים בה, כמו חיבוקים, מזמוזים, התגפפות, נשיקות ואפילו מין אוראלי. כך נוצר מצב שנערות הן בתולות בגילאים יחסית מבוגרים, אבל יש להן ניסיון מיני עשיר", אומרת ד"ר שטיין.

 

ובכל זאת, הדיווחים על תחילת קיום גיל היחסים בגילאי 13-14 מאוד מדאיגים. לדברי ד"ר ברוש, יש גם מקרים כאלה, אבל הרוב  כנראה מתחילים מאוחר יותר, בגילאי 16 ומעלה".

 

אבל איך ההורים יכולים לדעת מה קורה? ד"ר שטיין, מציעה להורים כמה עצות שימושיות:

1. לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. גם היום בעידן המודעות והידע, יש הורים שאין להם מושג לגבי המתרחש בחיי הילדים שלהם. הורים שיש להם מושג, יכולים להיות אוזן קשבת ומקור מידע מהימן עבור הילדים, לפני שהם מתחילים לקיים יחסי מין.

 

2. להתעניין בחיי הילדים. חלק מתחומי העניין בחיי הילדים, הם גם ובעיקר יחסי מין. היו מקור המידע שלהם, או לפחות כוונו אותם למקורות מידע נכונים ואמינים.

 

לא להתבייש לענות על שאלות. אחת הבעיות בקשר בין ההורים לילדים, היא כי ההורים מתביישים. הרגישו גאים כי הילדים שואלים אתכם, זו ההזדמנות שלכם להוביל אותם לחיים מאוזנים ובריאים, שחיי המין הם חלק אינטגרטיבי מהם.

תגיות