יש לי בשביל מה לחיות, יותר ממה שיש לי בשביל מה למות. 

יש לי חתול מצחיק, יש לי כלבה מתוקה, נטייל בגינה. יש לי ילדים חמודים ובעל מדהים ועוד אין לי נכדים!  אלה סיבות מספיק חזקות בשביל שאני אהיה פה עוד כמה שנים.

 

יש לי בנים, ועד שהם יתחתנו אני צריכה להחזיק מעמד. כנראה שבתוך תוכי אני די שגרתית. אני מקווה שגידלתי את הילדים שלי היטב. הנכדים אלה הצ'ופרים של החיים. 

 

למה לבזבז רגע מהחיים על עצבות ופחד כשאני יכולה ברגע הזה להיות מאושרת וצוחקת?

 זה לא מוסיף לאנרגיות שלי אלא חולב אותן ממני. עצבות, פחד ופאניקה סוחטים.אנשים פוחדים מפני המוות כאילו שהוא רחוק. אין לדעת. אני מציעה תמיד לשמור על מידה נכונה: אופטימיות, צחוק ומצב רוח טוב.  פשוט מוציאים אנרגיה שמתחדשת מייד. בא לי פרץ של בכי, העיניים מתמלאות ושתי דמעות זולגות, ואח"כ אני אומרת: מה זה, לא חבל על העצב הזה? קיבינימט, בואי נצחק. 

 

אופטימיות זו מתנה. 

לא שאין לי רגעי נפילה, אבל אני יכולה לספור אותם על אצבעות יד אחת. אם היו לי קצת נפילות, הן באו מתוך זה שהגוף שלי לא חוזר לעצמו מטיפול לטיפול במהירות שאני רוצה, מפני שהוא מקבל מכות של רעל. אני באמת אישה חזקה ואופטימית. כשהופיע השיר "אופטימיות קוסמית", כל הזמן הייתי שרה את זה כאילו זה נוצר ממני, מאיזו שמחה שלי לחיים ולכל מה שסובב אותי. 

 

חבל להתמסר לרחמים העצמיים. 

תעצור את הנפילה לתוך הבור. תיאחז בדפנות ותעצור אותה, טפס חזרה למעלה ותהיה למעלה באור. לא בחצי אור או לגמרי בצל, ושאף אחד לא יגיד לי "זה בלתי אפשרי, נפלתי עמוק מדי". עד שאתה לא מתחת לאדמה תרתי משמע, לא נפלת עמוק מדי. הכל מטאפורות.

 

בעקבות המחלה גיליתי שלמרות הניתוחים האיומים,

המסרסים והמעוותים שעברתי, לא איבדתי דבר מהנשיות שלי. 

שום כלום. לא את הכוח המיני שלי, לא את הטיפוח של עצמי, לא את הגנדרנות.

ישבתי ודיברתי עם בעלי דורון ואמרתי: אני אותו אדם בפנים, למרות שפה הורידו ושם הורידו. אין מה לעשות, ככה זה.

 

החיים חזקים וחשובים מהכל. מתנה חד פעמית.

אני לא מרגישה גיבורה. אני מקבלת מחמאות מהסוג הזה וזה מביך אותי, כי אני לא עושה שום מאמץ להיות שם. מי שחושב שעוד מעט הוא כבר ייוולד בגלגול הבא, טועה. מה שהוא יודע זה מה שעכשיו קורה. 

 

השאלה הטריוויאלית "מה שלומך" מקבלת מימדים שונים. 

לפעמים אני עוברת בקלות על השאלה הזו ועונה: "הכל בסדר". אני לא רוצה להעמיס על האנשים סביבי גם כשלפעמים יש רגעים יותר קשים. אני מקבלת כל כך הרבה אהבה מהחברים שזה לא ייאמן. אנחנו יושבים ליד שולחן ערוך, עושים מסיבות. רומנים, מאמי, רומנים. 

 

בעמידה מול מחלה, הבחירות הן לא קלות, אבל ברורות.

כשהייתי צריכה להחליט מה הלאה, החלטתי לבד לבד. אמרתי לדורון: "לא רציתי לערב אותך בהחלטות שלי, כי הייתי צריכה לבחור בין לחיות ולהיות איתך בכל מידה ובכל צורה, או להחליט לוותר".

אני לא מוכנה לעשות את מה שאמא שלי עשתה. היא הלכה בגיל 45 וחצי כי היא לא רצתה להוריד את זה ולעשות את זה, ואבא שלי התאלמן בגיל 47. הוא אף פעם לא יכול היה לחזור לאותה אהבה שהייתה לו כלפיה. הוא התחתן, אבל אלה היו נישואין של אחרי גיל 50, כדי שלא ימות לבד. אמרתי לדורון: בשבילך אני רוצה להיות פה כי אני יודעת כמה אתה אוהב אותי וכמה אני אותך.  בשביל לחוות את האהבה. לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה לי עם דורון, ואנחנו ביחד 27 שנים. הוא המלאך השומר עלי. הוא אהוב לבי ואני אהובתו.

 

המשימה הזוגית שלנו התרחבה: 

מה שאנחנו רוצים זה להרגיע קצת, לאלף את הנמר שבתוכי שהוא חלק ממני ואי אפשר להוציא אותו בשום אופן. הנמר הוא הסרטן.

אני רוצה לאלף אותו ולהפוך אותו מתוקפני למשהו כרוני, שחיים איתו. ברגע שאהיה במצב הזה, וטפו טפו אני מקווה שהוא לא רחוק, נוכל להתפנות ונתחיל לנסוע. ב"ה, עבדנו כל כך הרבה שנים ויש תכניות חיסכון בצד, שבשביל זה עשינו אותן. לא בשביל להיכנס למשען. 

"you want to be loved you can never be free", אומר השיר.

אין פלא שנשים שרות אותו יותר מגברים. את המחויבות והוודאות נשים יותר רוצות מגברים. בשביל גבר, ודאות זה שהוא בא הביתה ואישה מחכה לו בבייבי דול.  

 

האישה בנויה כמו כל הנקבות ביקום. הרצון לסקס הופך לצורך לקנן. 

אני מציעה לנשים שמנהלות שנתיים של זוגיות להתחיל שיחות בעניין חתונה, ולעורר את הרצון גם בו. ואם אין בו את הרצון הזה אחרי שנתיים, לא יהיה לו אחרי חמש ושש. אם הבנאדם פשוט לא מפריש אוקסיטוצין, ההורמון הזה שעושה אותו אבא - קומי ותברחי. חפשי לך אולי מישהו פחות שרירן אבל שיבין אותך ואת הצרכים שלך.  השנים לא חוזרות, לשמחתנו ולצערנו. זו עצה מצוינת ופרקטית, ובמרחק נגיעה. לא לשכוח את זה אף פעם, זה מעיין שאף פעם לא מתרוקן. תמיד יהיו גברים שרוצים את זה, צריך רק למצוא אותם.

 

 אין סיבה למהר לחתונה, אבל גם לחכות עשר שנים זו טעות.

בלי למסד את מערכת היחסים לאורך שנים, יכולים להישאר רק אפר ועפר וחרטות איומות אחר כך. למה להיות במצב הזה של עליבות? לא צריך.

 

אנחנו מתחתנים בשביל לא להזדקן לבד, לא רק בשביל סקס.

 סקס הולך ודועך לאט לאט, אם כי הוא ישנו גם בגיל 60 ו-70 בתנאי שיש מאחוריו ביטנה רכה וחמה של אהבה, אבל אנחנו מתחתנים בשביל להזדקן ביחד. זה מה שראיתי אצלי בבית וזה מה שאני מרגישה שאני עושה.

ניתוחים פלסטיים? בשביל מה אנחנו עושים את כל המסע המדהים הזה?

בשביל להזדקן, לא בשביל להיראות ילדות קטנות וצעירות.

הסתכלת על בטי דייויס בלי ניתוחים? עדיין מהממת. אם יפלו לי העפעפיים ולא אוכל לראות יותר, ארים אותם. הלוואי ואזכה בקמטים. זה טוב. 

 

בעוד כמה שנים יהיו פה יותר פלסטיקאים מאשר אונקולוגים או מרדימים.

זו קטסטרופה אמיתית. בשביל מה לומדים רפואה? רק כדי לסגור קרום בתולין ולהרים איברים? איום. חבר'ה, קצת התחשבות ודי עם הריצה אל הכסף הגדול.אני מעמידה את זה מול האנשים שאני פוגשת באונקולוגית. אלה רופאים שמגיע להם כל הכבוד. 

 

אני רקדנית בנשמה, וגם בעקבות הטיפול עם טקסול, שפוגע באצבעות של כפות הרגליים, אין לי כוונות לוותר. 

תארי לעצמך מה זה עושה לרקדנית שרוקדת על עקבי סטילטו, לא על קקמייקות. החלום הכי גדול שלי זה להגיע ל"רוקדים עם כוכבים". אפילו שכואבות לי הרגליים, אני אקרע את עצמי לחתיכות. בשבילי לרקוד עם שלוש גרורות בראש ועם שלוש גרורות בגוף, זו שיא הנועזות, אבל אני לא מפחדת. אני אנסה. אם ייצא - ייצא. אני את שלי עשיתי. אני רוצה לרקוד לאומה. 

תגיות