אתמול נרצחה אישה. אתמול נרצחה אישה בבת ים. אתמול נרצחה האישה העשירית במהלך ארבעת החודשים האחרונים. אתמול נרצחה אישה שאת שמה נשכח עוד כמה רגעים.

 

כי אם נשאל עוברים ושבים, את לורנה בוביט הם וודאי זוכרים. כן, זו שסבלה מהתעללות בעלה במשך שנים, ובזעם חריף חתכה את כלי זינו, זה שממנו הרים כלפיה אלימות סדרתית. או אז כלי התקשורת סערו וגדשו את עצמם באינסוף ידיעות, אימג'ים, טורים ושאר מילים על אותה בוביט, אישה נדירה שהפרה לחלוטין את הסדרים. אז זה הזמן, כשפשעי שנאה נגד נשים, ובהם רציחתנו הסדרתית, גואים אך "זוכים" למן ידיעה צדדית ושולית - לקום, להתנער, ולהכריז - כולנו לורנה בוביט, כי די לנו עם שנאת הנשים.

 

עוד ב Onlife:

 

 

זו מלחמה שנראית לא מאורגנת, אבל יש לה אחראים

הבה נדמיין כי 10 גברים היו נרצחים על ידי נשים. בואו נחשוב מה היה קורה ואיך היו נראות הידיעות אם עשר נשים היו משתמשות בנשק של הגברים. הבה נדמיין איך הייתה סוערת הארץ. את היד הקשה שהייתה ננקטת במקרה זה, למשל של השר לביטחון פנים, נגד עשר נשים שהעזו לעשות את מה שמבצעים גברים אלימים נגד נשים. אין בי ספק כי שמותיהן של עשר הנשים הרוצחות האלה היו מופנם היטב בזיכרון הציבורי. כי את מה שיש להשתיק המוח מרחיק ואת מה שמבלבל את הסדרים החברתיים כמו: רצח גברים על ידי נשים, המוח היה שומר וזוכר ולו בכדי להחזיר חזרה את השקט ואת השליטה הגברית.

 

אז יאמרו רבות כי אלימות היא לא כלי התנגדות. יאמרו רבות כי אנו מחויבות שלא להשתמש בכלי האדון, גם אם זה כדי להסיר את כלי נשקו. רבות יאמרו - בואו נכתוב, כמו כאן, עוד טור, עוד מאמר, כי חסרות אונים אנחנו אל מול הזוועה. כי כך אני מרגישה, אובדת עצות בתוך המלחמה שמתנהלת נגד נשים במדינה.

 

אם נשים היו רוצחות את בני זוגן? (צילום: Shutterstock)

 

זו מלחמה שנראית לא מאורגנת, מן אוסף מקרי של אירועים, וודאי מונעת רק על ידי גברים 'אחרים', לא כמו אלו שאנו מכירות ומכירים. אלא שכשאין יותר מה להפסיד, כאשר האלימות נגד נשים, מרצח ואונס ועד החלשה בלתי פוסקת כלכלית ותעסוקתית - הן כבר מן שגרה שכזו, עוד ידיעה צדדית - מוטל עלינו לצאת לרחובות, למרחב הציבורי ולערער סדרים, לשנות מילון מונחים. להפגין את כוחנו אנו, כנשים - כוחה של התנגדות וזעם, על תופעה שהיא מאורגנת תרבותית, ויש לה אחראים.

 

בואו נתארגן כך שלכל אישה יהיה לאן לפנות

בואו נכריז, כל אחת ואחת, כי כולנו לורנה בוביט. כי כל אחת מאתנו, במידה זו או אחרת, ספגה אלימות, וכל אחת מאתנו מותשת מהמפגש הבלתי פוסק - לעתים בבית, וודאי בעבודה ובחוץ - עם שליטה גברית חסרת עוררין. על חיינו, על קיומנו, על גופנו, על כלכלתנו, על מציאות יומנו, ובעצם על נשמתנו, שכבר אין בה כמעט אוויר.

 

בואו נארגן יחד לא עוד משמרת מחאה עם שלטים. בואו נצא יחד ונתיישב במשרדו של השר לביטחון פנים, ולא נזוז עד שנקבל תשובות ומענים ברורים לדרכים מיידיות בהן ינקוט כדי שחיינו לא יתנהלו תחת איום מתמיד. ואם איננו רוצות לבקש את סיועו של הממסד, אותו ממסד שגם ממנו בוקעת אלימות נגדנו, הבה נקים, כפי שהציעה ד"ר אריאלה שדמי בזמנו, "משטרת נשים". בואו נתארגן כך שלכל אישה יהא לאן לפנות, כי אני מבטיחה לכן - כל אישה נפגעת אלימות תקבל מאתנו מלוא החופן הגנה, בין השאר בדמות אמון מלא בה, והפחדה – כן, הפחדה - של בועלה.

 

כי ידעו כל אלה שרוצחים נשים, מולכם לא עומדת רק האישה בה אתם תוקעים אקדחים וסכינים, אלא ציבור של נשים, ציבור מיואש, ואנו יודעות כי ייאוש הוא המצב המסוכן ביותר דווקא עבור התוקפן. 

תגיות