טיול מופלא לספארי בקניה

אפריקה. יש משהו ביבשת הזו שכל פעם מפתיע אותי מחדש. אולי חוסר הצפייה הופך את הטיול לחוויה עוד יותר מדהימה.

לביקור ביבשת השחורה ארזנו את עצמנו, ארזנו את בנותינו (ובת דודה מתבגרת), ויצאנו למרחביה של קניה. כבר היו מביני דבר שאמרו לי ש"זה לא טיול שמתאים לילדים קטנים" ש"הדרכים ארוכות וקשות מדי", אבל לקחנו את כל הסיכונים והסיכויים ויצאנו לדרך בהחלטה ברורה שהבנות בנות ה- 9 ובעיקר בת ה-4.5 יעמדו בזה. הן כבר מתורגלות להליכה, לשינה בשטח ולעוד מרעין בישין, ושבסך הכל זו חופשה שתהיה גדושה בחוויות והרפתקאות לא שגרתיות.

אחסוך במילים על הטיסה שאף היא חוויה לילדים. מרגש לראות את הילדים חווים זאת לראשונה ואת ההתגייסות הזו שלהם למאמץ המשותף. הדרך לניירובי בירת קניה עוברת באדיס אבבה וכשנוחתים באדיס כבר יש קבלת פנים של אפריקה - חזות האנשים אחרת, החנויות אחרות אפילו הריחות לא מוכרים.

קניה שנמצאת במזרח אפריקה היא ארץ בה האביב שולט כל השנה. זו ארץ בה הגובה באזור המישורי הוא בין 100- 500 מ' ובאזורים ההרריים פסגות ההרים הגבוהים מגיעים ל-6000 מ'!

והכל ירוק, ירוק, ירוק. האננס, פפאיה, מנגו ובננות צומחים שם כמעט בכל פינה, וכל שנותר הוא להלך, לקטוף ולאכול.

ניירובי עיר הבירה, יש בה גם מהמודרני וגם מראות אפריקניים טיפוסיים מעורבבים יחד. מצד אחד מרכזי קניות מפוארים ובאחד מהם בית קפה בשם ארט קפה (מזכיר משהו?). כן, הישראלים שהגיעו גם לשם, רוצים לתת לישראלים השוהים שם תחושה של בית. בסמוך לאלה יצא "איש עסקים" קנייתי ב"סטארטאפ" בהשקעה מינימלית- שלולית מים, דלי מים, כמה מטליות וכך הוקם מכון לשטיפת מכוניות. איך זה שלא חשבתי על זה קודם? עוד סטארטאפ נקטף לנגד עיני.

הדרך למסאי מארה, שמורת הטבע בה נערך הספארי, היא לא ממש דרך קלה או קצרה. לפעמים יש רק דרך עפר ולעיתים גם כשיש כביש - אין ספק שהוא ידע ימים יפים מאלה. הנסיעות, כמו שהזהירו אותי, אכן ארוכות, אך הבנות עומדות בהן בגבורה. יש בנסיעות הללו משהו מלכד: לפעמים משחקים, לפעמים ישנים ובעיקר לומדים מילים של הרבה שירים. להקת כוורת זכתה לעדנה בכבישים של קניה...

הנסיעה אורכת בין 4-5 שעות, כמובן שתלוי במספר העצירות ובמהירות הרכב. המסאי מארה הוא פארק לאומי ושמורת טבע עצומה בדרום מערב קניה -המפורסמת מבין השמורות. שמורה זו היא חלק משמורת הסרנגטי שנמצאת בטנזניה. שטחה של השמורה הוא כ- 1510 ק"מ רבוע. מקור השם בבני שבט המסאי, תושבי האיזור, ומנהר המארה העובר בשמורה. תקופה זו במארה היא היפה והאטרקטיבית ביותר: זו תקופת הנדידה של החיות מטנזניה לקניה, נדידה של עשרות אלפי בעלי חיים שמגיעים לקניה בין החודשים אוגוסט- אוקטובר.

כשהתקרבנו לשמורה וממרחק זיהינו כמה זברות - אין לתאר את ההתרגשות שאחזה בנו! זברות! אמיתיות! לא ידענו אז כי בימים הקרובים נראה אלפי אלפי זברות, ועל הגנואים אין בכלל על מה לדבר. אלה מכסים כל שטח רענן. לנהר המארה מגיעות בעונה זו אלפי זברות וגנואים במטרה לחצות אותו ולהגיע לירוק הירוק הזה, אך לא תמיד הם מצליחים להגיע, כי אי שם בתוך המים ממתינים להם התנינים ומי שאיטי - מייד נאכל ( כן ההקבלה לחיינו בשלב זה מתבקשת לא?)

הימים בספארי מתחילים מוקדם. כבר בשש בבוקר יוצאים לשמורה לראות את החיות מתעוררות. זה ממש משחק בילוש. צריך להיות ערניים, כי כשהחיה ערנית יותר ממך - פספסת אותה. גם בשעת בוקר כזאת הבנות נכנסות למשחק הבילוש. כל אחד מאיתנו מנסה להביא את הבשורה ולמצוא את הצ'יטה או הלביאה. כן ,כן הולכים על גדול!

בינתיים נגלים לעינינו עוד ועוד בעלי חיים אחרים: פילים, שועלים, ג'ירפות. בשעת אחר צהריים אחת בעודנו משוטטים מחפשים את מה שעוד לא ראינו, הגענו למקום בו עמדו כמה רכבי ספארי. מרחוק ראיתי לביאה מתרחקת והבנתי שפספסנו את האטרקציה, אבל פתאום נגמר לי האוויר, המילים היחידות שעוד הצלחתי להוציא מגרוני היו "שם... שם".. יושבי הג'יפ לא ממש הבינו מה עובר עליי ובסוף הצלחתי להגיד "שם מתחת לעץ". שם מתחת לעץ, מרחק שתי פסיעות מאיתנו, ישבו להם בשקט ובנחת משפחה של אריות- גורי אריות או בשמם כפירים, ולידם שתי לביאות.

בהתחלה הם ישבו עם הגב אלינו, ואז כמו מתוך הזמנה קמו כולם, הפנו מבטם אלינו והתיישבו בוהים בנו ואנחנו בהם ( עדיין לא יודעת מי היה יותר בהלם). אמא לביאה החלה נוהמת נהמה לא ברורה לנו ( כנראה שהיא ידעה מה שהיא עושה), וכעבור דקה או שתיים הבנתי שנכנסתי לסרט של הנשיונל ג'יאוגרפיק...

במעלה השביל התקרב אלינו אבא אריה! גדול, בטוח בעצמו ממש מלך החיות. אבא אריה הגיע ממש קרוב אלינו ומספיק קרוב למשפחתו אך עדיין שמר מרחק והתיישב לפקח על הנעשה. כעבור כמה רגעים שני כפירים אזרו אומץ, התקרבו אליו לקבל כמה ליקוקים וכמה נהמות, וחזרו חזרה למקומם.

לאחר מחזה כזה מבחינתנו עשינו את שלנו ליום זה, זה מה שנקרא לחיות בסרט. כמויות החיות שרואים בימים הבאים הן כבר חלק מהשגרה. מי מתרגש עדיין מפיל או ג'ירפה?

בטיול אחר צהריים אחד הגיעה ההתרגשות הבאה. נסענו לאזור הסוואנה. כל הדרך היינו לבד. למה? כנראה שאנחנו לא באזור הנכון. אנחנו לא מתייאשים וממשיכים לחפש, אבל שום דבר לא נראה, גם לא באופק.

עמדנו ושקלנו מה לעשות, כשפתאום עבר לידנו רכב ספארי ובו מדריך. שאלנו אותו אם הוא יודע איפה נוכל למצוא צ'יטות, והוא (בטון שכבר לא מתרגש משום דבר) עונה לנו: שם למטה יש 4 צ'יטות. מה??? איך הוא רואה??? הוא הסביר לנו איך להגיע אליהן, ומצאנו את עצמנו נוסעים בדרך לא דרך, עדיין לא מאמינים.

מגיעים. אחת אחרי השניה נגלות לפנינו 4 צ'יטות, ספק רעבות-אורבות לעדר גנואים וספק מנומנמות. בתחילה שמרנו מרחק וחיכינו וחיכינו ועוד קצת חיכינו, אבל כעבור כשעה וחצי, כשיותר ויותר רכבי ספארי נאספו, אמר אחד הנהגים שמותר להתקרב אליהן כי נראה שהן וויתרו על הארוחה.

ואז התקרבנו כמעט במרחק לטיפה... עד היום נותרנו עם השאלה האם אנחנו הפרענו לארוחת הארבע או שממש לא התחשק להן לאכול זברה או גאנו?!

לקראת החזרה לניירובי עצרנו לביקור קצר אצל שבט המסאי. זהו שבט של נוודים למחצה והם מחולקים בין קניה לטנזניה. זהו ככל הנראה אחד מהשבטים הקדומים והעיקריים במזרח אפריקה הם נדדו מעמק הנילוס שבסודאן אל מיקומם הנוכחי, בדרום-מזרח קניה וצפון טנזניה. מדהים לראות איך בעידן שנות האלפיים קיימים עדיין שבטים כאלה. כשהגענו, בני השבט קבלו את פנינו. הגברים לבשו גלימה אדומה והנשים לבושות בגדים מאוד צבעוניים.

רובה המוחלט של אוכלוסיית המסאים חיה עדיין ביחד בכפריהם, בבקתות עשויות בוץ ועצים ומצופות בגללי בקר. קבלת הפנים כללה את "ריקוד הקפיצות": זהו ריקוד שהם מבצעים כטקס התבגרות. הם מזנקים לאוויר מעמידה ישרה, כדי להפגין את חוזקם וזריזותם, וזאת כדי לזכות בזכות לשאת אישה. המפגש איתם השאיר אצל הבנות רושם עצום. בת ה- 4.5 לא הבינה למה הם נהנים ללכת יחפים בקקי של פרות, והגדולה חילקה לילדים בסוף הביקור סוכריות - והבלגאן שזה גרם לא היה מובן לה ואפילו קצת הבהיל.

טוב ומה לגבי האוכל? הלינה? זו חוויה בפניה עצמה. פינוק זו כנראה לא מילה גסה בקניה כי הלודג'ים ( בתי המלון) הם שיא הפינוק! לא זוכרת מתי אכלתי גם ארוחת בוקר, צהריים וערב והכול באותו היום. האוכל זורם עם היין, ובערב מגיע מייקל ומנגן ליד הבריכה עם הגיטרה. ומה יש לראות בניירובי? כמה מקומות שהם מקסימים עם ילדים:

1. בית יתומים לפילים- פילים צעירים, לעיתים אפילו תינוקות, שציידים הרגו את הוריהם ונותרו לבד בשטח או שנפצעו מגיעים לכאן לתקופת התאוששות וגדילה. כשהם גדלים מחזירים אותם לאזור בו הם נמצאו.

2.ג'ירף סנטר- פארק בו חיות ג'ירפות בוגרות וצעירות. בכניסה מקבלים אוכל שניתן איתו להאכיל אותן. אצלנו הביקור במקום ערך לפחות שלוש שעות, הבנות לא הפסיקו להאכיל את הג'ירפות.

3. מוזיאון בניירובי- מפתיע כמה שיפה ומעניין. בכרטיס הכניסה כלול גם ליווי של מדריך. אותנו ליוותה מדריכה לאורך כל הביקור ונתנה הסברים על החיות, מנהגים, טקסים. אפילו לבנות היה מעניין!

4. שווקים- כל הזמן בכל מקום.

וכדי שגם אתם תחזרו בעננים כמה דברים שחשוב לדעת לפני שנוסעים:

העונה הטובה ביותר לטיול בספארי בקניה היא באוגוסט- אוקטובר בעונת הנדידה ( למרות שתמיד יפה שם ותמיד תראו חיות לפחות כמו בספארי בתל אביב...)לא כל מדריך קנייתי שגם נוהג ברכב הספארי יודע להבדיל בין נמר ללביאה, אז קחו זאת בחשבון ובחרו לכם מדריך מקצועי.יש לודג'ים טובים פחות ויש טובים יותר, אז כדאי לאסוף המלצות. שימו לב שגם מיקום הלודג' חשוב.מזג האוויר בקניה הוא אביב נצחי. לפעמים חמים לפעמים גשום, אז לא לשכוח גם בגדים ארוכים ושיהיה בכיף!