שבוע שמיני
הינו שוב אצל ד?ר פקטור לבדיקה שגרתית ונאמר לנו שבדיוק סיימנו את השבוע השמיני. האמת שהסיבה העיקרית שבגללה הגענו זה האולטרסאונד.
זו הפעם הראשונה שראיתי את החומר שממנו עשוי הילד או הילדה שלי, זה היה מרגש באמת. אני חושב שהדבר הכי מרגש היה לראות את דפיקות הלב, נקודה קטנטונת ממש בגודל של פיקסל, מהבהב לו בקצב מטורף. זה הפעם הראשונה שאני ממש הרגשתי סוג מסויים של התרגשות כאילו אני מתחיל להבין שזה אשכרה קורה. העובר שלי לפי התמונה מראה שהוא כבר באורך של אחד וחצי סנטימטר, הוא ממש פיצפון.
האמת שאני כל הזמן מתייחס לעובר שלי בלשון זכר וזה בגלל שיש לי תחושה שזה הולך להיות בן אבל מסיבה לא מובנת אני ממש רוצה ילדה קטנה ומתוקה.
אני חושב שאחד הדברים שהכי מטרידים אותי בשלב הזה של ההריון זו דווקא אשתי. יש לי אישה מדהימה עצמאית ובעלת נוכחות יוצאת דופן, ומתחילת ההריון היא פשוט חצי בן אדם.
ימים ולילות של עייפות תמידית המלווה בבחילות ללא הפסקה ודרישה מתמדת לתשומת לב. זה בא לי בהפתעה השינוי הדרמתי הזה, הייתי בטוח שזה יקרה רק בשלב מאוחר יותר.
שלא תבינו לא נכון, אני לא מתלונן או משהו אני רק מציין שזה שונה ממה שחשבתי, אחרי הכול זה לא אני שמגדל שק מים עם עובר בתוך הרחם שלי. אני בטוח שזה קשה בצורה שאני לעולם לא אוכל להבין, אבל זה לא קל גם בתור גבר להתמודד עם המצב הזה. חוסר עונים מסויים שלא משנה כמה תנסה לעזור זה פשוט לא יעזור, אתה פשוט צריך לתמוך ולהיות שם בישבילה.







React to WordPress