מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא באמת ידעתי לצחצח שיניים. עוד כשהייתי ילדה הטכניקה לא הייתה ברורה לי , אני זוכרת אך כל ביקור אצל רופא השיניים היה מלווה בפחדים אדירים ואיך שהתיישבתי שם על הכסא עצמתי עיניים חזק וחיכתי לרגע שזה יגמר.

תמיד העירו לי, נזפו, את לא מצחצחת נכון, צריך מקדימה אחורה, מלמעלה למטה, להעיף הכל החוצה.. לא משנה מי זה היה, הרופא, השיננית, תמיד היה לו משהו להעיר, להגיד, לנזוף השיניים שלי היו לא מטופלות.. להגדרתם.

אני תמיד ידעתי שאני עושה כמיטב יכולתי אבל כנראה שהיכולות שלי לא היו מספיקות.

 

ככה עברו השנים, השתדלתי לבקר כמה שפחות שם, לשמוע כמה שפחות ביקורת וכמו רבים אחרים הגעתי רק מתי שבאמת היה לי כואב ולא יכולתי להתעלם, ניסיתי, מודה.

הכל כמובן השתנה כאשר נולדו לי ילדים, שם כבר לא היו שאלות.

ברור שמבקרים פעם בשנה אצל רופא השיניים, הכי טוב שאני יכולה למצוא.

גם איתם לא הפסיקו להעיר לי, את יודעת אך מצחצחים? שאל אותי הרופא, ברור, עניתי, וכמו תמיד שוב הסבר על מהחניכיים לראש השן, כל שן בנפרד, גם על החיניכיים אפה שעדיין לא יצאה שן ולפחות שתי דקות, בלי לחפף.

בכנות, השתדלתי, עמדתי בהתנגדויות, בבכי, הסברתי בסבלנות שזה חשוב ושזה לא כואב ושאני צריכה לצחצח למרות שזה מאוד כייף להם לבד, והם כבר גדולים.

ושוב בביקור השנתי, שלהם לא שלי, הערות, נזיפות קלות, בכל זאת לא נעים לפני הילדים,,

משהו לא הולך ...

 

לפני כחודש הוזמנתי לכנס בריאות הפה של אורל בי, הציגו שם נתונים מרשימים וסטטיסטיקות עגומות .

הסבירו על חשיבות הצחצוח, שמירה על הגיינת הפה ועל העובדה שרובנו לא עושים את זה נכון.

גם רופא שיניים שהיה במקום הסביר על עששת ועל הקשר שלה למחלות כלליות אחרות.

נתונים תמיד עשו לי את זה, ידע ומידע תמיד גרמו לי לעשות שינויי בחיי האישיים ולכתוב במטרה להביא את הבשורה ומידע החוצה, לכמה שיותר אנשים שרוצים לדעת.

בסיום ההרצאה קבלתי מברשת חשמלית, מודה שלא הייתי קונה כזאת לבד, נראה לי תמיד כהוצאה מיותרת והפרסומות נתפסו בעיניי כלא אמינות, שיניים חלקות נו באמת..

המברשת  החדשה שלי עברה הטענה , ארוכה, הילדים היו נרגשים, שמחתי לפחות יש צפייה לצחצח שיניים שזה כבר טוב.

אחרי הטעינה הארוכה הפעלנו את המברשת, האמת בהתחלה מדובר בטכניקה לא ברורה, שוב, שאותה צריך לרכוש.

הילדים כמובן רכשו אותה הרבה לפני, אחרי מספר צחצוחים קטן השיניים של הגדול כבר לא היו צהובות,

"את רואה אימא", הוא אמר בשמחה, "זה לא שצחצחתי לא נכון או לא מספיק, פשוט המברשת לא הורידה את הצהוב".

בחיי שהוא צדק.

אני נדבקתי באובססיה של צחצוח שיניים, מצאתי את עצמי מצחצחת 6 פעמים ביום, בשילוב הכתיבה במגוון נושאים שקשורים לבריאות הפה והשן הבנתי שהגיינה דנטלית קשורה לכל כך הרבה דברים שהדאגה פשוט הובילה אותי למספר לא שפוי של צחצוחים.

 

אבל גולת הכותרת הייתה הביקור השנתי שלי אצל השיננית, ביקור שדחיתי במשך חצי שנה .

בדרך לשם הבטחתי לעצמי שאני לא אגיד דבר, שאשב שם, ואחכה לשמוע את פסק הדין. אחרי חודש של צחצוחים במברשת החדשה רציתי לשמוע אם יש שינוי במצב השיניים שלי.

השיננית שלי הייתה המומה, אני לא צוחקת, אך שפתחתי את הפה היא אמרה לי, עם מה את מצחצחת ? אמרתי בגאווה עם מברשת שיניים חשמלית, היא אמרה, הפה שלך במצב מצויין, החניכיים ורודות, השיניים בצבע בריא, אין דמומים, באמת כל הכבוד.

אזה גאווה הרגשתי.

סופסוף, באמת אחרי לא מעט שנים, לשמוע חיזוקים חיוביים במקום הערות ונזיפות, היה שווה.

 

אחרי שימוש של מספר שבועות באותה מברשת רק בראשים אחרים קניתי לילדים מברשות משלהם, הם מתמידים, פחות ויכוחים , הם מצחצחים הרבה יותר זמן, כי במברשת אפילו בדגם הפשוט יש רשרוש שמסמל להם מתי לעבור לרבע הבא של הפה, אני מאמינה שגם אצלהם, בביקור תקופתי אצל רופא השיניים שלהם מצבם יהיה טוב, באופן יחסי.

 

אני לא יכולה לומר שאלך בשמחה לרופא השיניים שלי בביקור התקופתי הקרוב, עדיין יש שם לא מעט רגשות, אבל לפחות אני יודעת שאת הצחצוח אני עושה כמו שצריך, ויש הוכחות.

 

תגיות