תלות

אי תלות

 

כל כך מהר האמנתי לו. כל מה שהוא אמר היה נראה לי כנה.

ופתאום קלטתי את זה, שזהו אני שלו, אצלו בכיס.

למה פתאום לקלוט את זה? כלומר, איך פתאום משהו השתנה? מה השתנה?

המעבר הזה בין התחלה מתוקה למחשבות על אי הצלחה, או למה בכלל להיכנס שוב לקשר.

ואני רוצה אותו, זה נבנה, מהמבט הראשון, היה בו משהו גמלוני ומתוק.

 

איך אפשר להיפרד ממישהי יום אחרי שאתה עושה לה "תרגיל אמון    "?

התרגיל הזה, שמישהו עומד עם הגב אליך ואתה אמור לתפוס אותו    .

זה מה שהיה איתנו והוא תפס אותי ולמחרת התקשר ואמר שזה לא זה    .

אז מה עשית בזה? מה עשינו בזה? שנתנו לעצמו לשגות בפנטזיה על זוגיות כנה ואמיתית, אותנטית    .

אותנטית עלאק

מתי בדיוק אני אסיים קשר עם מישהו ולא אחשוב שהייתי צריכה להתנהג אחרת? שאם הייתי חוזרת לרגע הזה, אז הייתי אומרת לו באמת מה שאני רוצה, מה שאני מרגישה,

איך הוא אוהב את הרגש הזה, מת על זה

משחק אותה רגיש וקשוב אבל בתאכלס לא יכול להכיל את הנבירה הזו.

 

הוא מה שאני צריכה, צריכה, לא רוצה, צריכה.

לא עוד גבר חסון בגופו ודביל ברגשותיו שינחה אותי למערה שלו, אלה משהו אחר, מתוק. שיכול להכיל אותי ואת הרגישות שלי.

ואני יכולה לקבל את הרגישות שלו בהבנה, ולהבין שלא כל הגברים מיוצרים באותה תבנית של פוזה ויומרה.

ולקבל את זה, באמת לקבל.

הכל באמת, באמת.

כנות, אותנטיות ואור

 

מה ההבדל בין רצון לצורך?

כשהרגשות שלי מתנפצים אל מול הפיזיות.

מתוך שיחות, והצפה של זיכרונות ילדות, נוצרה מן תאוות בשרים.

 

למה יש רגעים שאי אפשר למחוק, פשוט להריץ אחורה, לא להגיד אותם.

איך משהו נגמר, ברגע אחד, מילה אחת שנאמרה בטון חורקת, וזהו, דברים נחרצים?

למה?

אני רוצה לנסות

לתת לזה צ'אנס

אם אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק נאמר-זה רק מראה שזה לא כזה חשוב

אבל חייבים הדדיות

הוא מקסים

הוא אחר

יש בו קסם אחר, כמו ילד שהגיע לחוף, נוגע לאט בחול, רץ אל תוך הגלים

 

זיעה יובש ורגבים.

כמו שביל הנחש, זה כל כך מייגע ואני רוצה שזה יגמר, כועסת על עצמי שנגררתי לתוך שעת הבוקר הזו, בחום המחניק. לתפוס סולמות בתוך המדבר ולהתחנן שנגיע כבר לפסגה.

הזיעה כבר בכל קפלי הגוף והקוקו שעשיתי כבר עומד להתפרק, שיערות נדבקות לי לעורף והנשימה כבדה, זיעה מעל השפה העליונה נוזלת לי לפה ויש לה טעם חמצמץ.

כבר אין לי כוח להחזיק את עצמי, אבל אני יודעת שעוד מעט מגיעים, וחושבת על הרכבל בדרך חזרה.

 

הרגעים שיש בתוכם סבל גדול

רגעים של אפיסת כוחות, ושל חוסר יכולת להתמודד עם הדברים באמת

רגעים של אכילת גלידת שוקולד מריר שמטפטפת

ורגע של סיום קריאת ספר מרתק.