בשנת 2004 הוזמנו כל המשפחה לחתונת לקוח יפני של אבא שלי ביפן. אבי ז"ל, עבד הרבה עם יפן, וכשאחד הלקוחות הזמין את המשפחה לחתונה, חשבנו שזו הזדמנות מצויינת לבקר ביעד המעניין והאקזוטי תרבותית הזה.

 

עוד באון לייף

 

למטוס עלינו עם כל הכבודה המשפחתית: אבא, אמא, אני, אחיותי, בני זוגן ואפילו אמו של גיסי. כבר בנחיתה ועם ההסתובבות הראשונית בשדה התעופה, התחיל ההלם שהלך והתחזק כשנכנסנו למלון. בכל אחד מהחדרים המתין לנו מלון- פרי יקר מאין כמוהו ביפן המסמל עושר וכבוד.

 

מחפשים ליקר יפני טוב?

הצ'ויה הוא ליקר שמיוצר משיכר אומשו, בתוספת תיבול צמחים יפניים.

אפשר לשתות את הליקר בטמפ' החדר או מקורר, והוא נפלא לערבוב עם משקאות יבשים יותר.

 

איפה תמצאו?  בדיוטי פרי

בימים שלפני החתונה, החלטתי להסתובב ברבעים החצופים יותר של העיר. זה היה קצת אחרי שהסרט "אבודים בטוקיו" יצא, ויפן הצטיירה בעיני כמקום משוגע לטייל בו. ירדתי לקבלה ושאלתי איך אני מגיעה להרג'וקו - אחד מרבעי האופנה הפופולריים בטוקיו.

 

פקיד הקבלה הסביר לי ארוכות ובסבלנות אילו רכבות אני צריכה לקחת ואיפה להחליף, אך כשהגעתי לתחנת הרכבת התחתית גיליתי שכמעט כל השילוט ביפנית ואין לי מושג איך מתמצאים. בזמן שניסיתי לברר עם מוכר הכרטיסים איך מגיעים ולא הבנתי מילה מהחצי יפנית חצי אנגלית שלו, נוצר מאחורי תור אדיר של אנשים. בסופו של דבר, הגיע שוטר התחנה- זה שאחראי שהכל יתנהל כסדרו, וליווה אותי בחביבות לרכבת הנכונה בקו הנכון. למעשה, עד שלא עליתי ונופפתי לו לתודה ושלום, הוא לא עזב אותי. זו היתה חתיכת מסירות.

 

שלוש שעות של פינוק

ערב החתונה התקרב ובפרץ ספונטניות החלטתי לעשות פדיקור כדי להיות אלגנטית יותר לחתונה. אחרי חיפוש קצר, מצאתי בלב העיר מכון מניקור-פדיקור. נכנסתי, שילמתי והתיישבתי. החוויה היתה לא פחות ממטורפת. שום דבר שדומה לפדיקור שאני מכירה. התהליך ארך קרוב לשלוש שעות כשסביב הרגליים שלי עובדות במלוא המרץ שלוש בחורות - כל אחת היתה אחראית על אזור שונה בכף הרגל.

 

בכל הזמן הזה הן לא הפסיקו לשאול אותי שאלות, להתרגש מהמראה שלי שהיה עבורן שונה וזר ממה שהן מכירות. הן התלהבו מהידיים שלי, שאלו אם אני דוגמנית ולא הפסיקו לצחקק בעדינות, כשאת חיוכן מסתירה יד ענוגה שנשלחת אוטומטית לפה. בין לבין הן קדו עשרות פעמים ופיטפטו אחת עם השניה. גם אופן הטיפול היה שונה. הטכניקה לא היתה אותה טכניקה שאני מכירה- החל בהשריית המים באמבטיה חמה ועד להסרת העור בשיטה מיוחדת. זו לא ספק היתה אחת החוויות הכי משוגעות ומהנות שעברתי ביפן. אני ממליצה בחום להכניס את הפדיקור היפני ל"או דו ליסט" כשמגיעים ליפן.

החתונה עצמה היתה להפתעתי די מערבית. הטקס התקיים בכנסיה ואחריו התקיימה ארוחת ערב במלון. הקטע הביזארי בכל החוויה הזו, היו עשרות הנאומים שנשא בערך כל אחד מאורחי החתונה, כולל אבא שלי. כמעט כל הנאומים היו ביפנית, והאורחים הזרים קיבלו אוזניה עם תרגום סימוטני של כל מה שנאמר. כל העניין הזה לקח כמה שעות טובות, עד שבשלב כלשהו נשברתי וחתכתי לביזנס סנטר כדי לגלוש באינטרנט.

 

בתום הביקור ביפן שכלל גם אין ספור מגזינים שהוספתי לאוסף, נסענו כולנו להונג קונג לעוד כמה ימים. גם שם היה שונה ומעניין, אבל אין שום ספק שיפן זה עולם אחר. משהו שחייבים להתנסות בו. אני בכל מקרה, מתכוונת לחזור.