הדרת נשים היא סכנה לביטחון
החלטה 1325 של מועצת הבטחון של האו"ם שואפת לתקן את השוליות החברתית והמנהיגותית של נשים. היא שואפת לאפשר לנשים להשמיע את קולן ליד השולחן, להביא נשים להיות שותפות בעיצוב גורלן וגורל החברה שבה הן חיות.
עוד באון לייף
כמשפטנית, אני סבורה שההשתרשות ההולכת ומתפשטת של נורמות ההפרדה בין המינים היא הסכנה הגדולה ביותר שנשקפת כיום לנשים בישראל – לנשים כולן. וכל סכנה לשוויון המגדרי מסכנת את החברה בכללותה – גם את הגברים. מדדים בינלאומיים מראים כי קיים יחס ישר בין צמצום הפערים בין נשים לגברים במדינה נתונה לבין גידול בתוצר הלאומי הגולמי של המדינה, צמיחתה, רמת הבריאות, תוחלת החיים, ועוד.
הדרה זה לא רק אוטובוסים
באשר להדרת נשים, אם להשתמש בעגה צבאית, החברה הישראלית נרדמה בשמירה.
חשוב להבין: הדרת נשים זה לא רק אוטובוסים מופרדים בשכונות חרדיות או מדרכות נפרדות בבית-שמש. בשנים האחרונות הממסד הישראלי והחברה הישראלית הולכים ונכנעים למה שהם תופסים כהכרח תרבותי ודתי – דרישת החרדים להפריד בין גברים ונשים כתנאי להשתלבות בחברה הכללית.
כך, בשם השוויון בנטל, צה"ל מסכים לאפשר לחרדים שירות סטרילי מנשים. כלומר, במהלך חודשי השירות שלהם החיילים לא "יאלצו" לפגוש אף לא אישה אחת. זו חוויית הצבא של חיילים חרדים בצבא ההגנה לישראל היום. למרבה האבסורד, זו אפילו לא החוויה שלהם בחיים הדתיים שמהם הם באים – הלא הם מוקפים אמהות, אחיות, רעיות, זבניות בחנות ונשים ברחוב. אבל לא בצה"ל. הצבא אימץ בשתי ידיים את הגירסא הקיצונית ביותר של דרישות ההפרדה בקרב החרדים, והפך אותה לתנאי הכרחי, על חשבון החיילות – שוויון ההזדמנויות שלהן וכבוד האדם שלהן.
קשה לי להבין כיצד מכנים את החוויה הזאת כרטיס כניסה לחברה הישראלית.
אי אפשר שלא לתהות: איזו חשיפה לחברה הישראלית מקבל החייל החרדי אם הוא לא פוגש אישה לאורך כל מהלך שירותו? ואין להתבלבל – את הסטריליות הזאת אוכפים בצה"ל באדיקות. ביולי השנה סיימה יחידת לוחמי מג"ב פעילות מבצעית, וסרה לבסיס הנח"ל החרדי הסמוך כדי לאכול. אך על לוחמת מג"ב מהיחידה נאסר להיכנס לבסיס, כי הוא לגברים בלבד. מוקדם יותר השנה נמנע מקצינת תברואה להיכנס לבסיס של חיילים חרדים כדי לערוך ביקורת במטבח מתוקף תפקידה.
שחס וחלילה אלמד ליד סטודנט הומו
גם באוניברסיטאות ובמכללות בישראל מתבססת בשנים האחרונות הכניעה לדרישה להפרדה: כמעט כל אוניברסיטה בישראל, ומכללות רבות, מציעים תארים לחרדים בתנאים של הפרדה. הקמפוסים הם מרוחקים מהקמפוס הראשי בדרך כלל, ונמצאים בריכוזי אוכלוסיה חרדים כמו בני-ברק או ירושלים – החרדים לא מוכנים לבוא במגע עם סטודנטים רגילים– חילונים, ערבים, חובשי כיפות סרוגות, הומואים מחוץ לארון, ובוודאי לא עם סטודנטיות. על מרצות נאסר (למעט מקרים חריגים) ללמד תלמידים גברים (אך לא להיפך – מרצים יכולים ללמד נשים).
אותו תעתוע משחק גם כאן תפקיד: כיצד אפשר לדבר על תהליך של חשיפת הסטודנטים החרדים לעולם המדע, החשיבה הביקורתית והסקרנות אם הדבר הזה נעשה בתנאים של הפרדה?
הפרדה משמעותה אפליה, ואילו האקדמיה מבוססת על ערכי ההומניזם, הרואה בכל אדם מעצם היותו אדם שווה, מסוגל, וראוי לקבל הזדמנות ללמוד, להתדיין, ולשאול שאלות. הפרדה משדרת מסר לפיו לא כולם ראויים (כלומר, ראויות) לשבת עם גברים באותו חלל, לחשוב, להשמיע קול או דעה.
הדברים מוצגים באיצטלה של שמירה על כבוד האישה, על צניעות, ועל טוהר המשפחה. אבל אף מעטפת כזו לא יכולה להסוות את העובדה שאפילו אם המניעים להפרדה הם לגיטימיים, תוצאתם היא היא תוצאה קשה – היא קשה לנשים החרדיות, היא קשה לנשים החילוניות, והיא קשה לחברה הישראלית.
לדוגמא, סטודנט חרדי שלמד סיעוד בהפרדה – מי ערב לנו שהוא לא ידרוש גם שלא לבוא במגע עם חולות אלא לעבוד במחלקה לגברים בלבד? הלא משרד הכלכלה והמסחר (לשעבר משרד התמ"ת) מסבסד ומעודד מפעלים בתנאים נפרדים (אמנם כרגע בעיקר לנשים – כי הרבנים והבעלים לא יסכימו שהן תעבודנה לצד גברים).
המקרה של נשים חרדיות הלומדות בהפרדה הוא שונה מהמקרה של גברים חרדים הלומדים בהפרדה. הטענה שעבור הנשים הללו מדובר בהזדמנות חשובה, שלא היתה פתוחה לפניהן בתנאים מעורבים כי החברה שלהן לא היתה מסכימה שיצאו ללמוד, היא טענה חזקה. אבל אני בספק אם אפשר לקבל את הלגיטימיות של מסגרות כאלה לאור ההתנגשות הבסיסית שלהם עם ערכי האקדמיה, ולאור התפקיד שהן ממלאות בהנצחת הנחיתות של נשים.
ביטחון הוא שוויון ערכי של נשים וגברים
משיבים לי שזה רע הכרחי, שבסוף הם ישתלבו והכל יהיה בסדר. אבל בינתיים שקורה בדיוק ההיפך: כעת מתברר שלא רק חרדים דורשים השכלה גבוהה בהפרדה, אלא גם סטודנטים חרד"לים הגישו עתירה לבג"ץ כדי שיאשרו להם לימודים בהפרדה. בוגרות תואר ראשון בפסיכולוגיה בהפרדה, מנהלות עכשיו מאבק לפתוח תוכניות מופרדות גם לתואר השני ולדוקטורט. אלה תופעות נקודתיות לכאורה, וככאלה הן חמקמקות ומתעתעות, אבל הן אינן חזיון תעתועים. מתיחת קו בין הנקודות תצייר את התמונה בכללותה, וזו תמונה מדאיגה.
ביטחון לפי החלטה 1325 משמעותו לא רק מספר מטוסי הקרב והטנקים, אלא גם הביטחון שכאישה יש לך ערך שווה בחברה שלך. אם נמשיך לקבל את נורמות ההפרדה כהכרח המציאות, לא נשיג שילוב חרדים בחברה הישראלית – אלא אם כן זו תהיה חברה עם נורמות של צניעות והפרדה לכולם – וגם נפגע נואשות בהישגים של המאבק לשווינן ולבטחונן של נשים בחברה ובמשפט בישראל.
React to WordPress
