פוליטיקאיות בתקשורת: מפגן של גזענות וסקסיזם
במשך חמישה חודשים בדקה קבוצת עיתונאיות את יחסה של התקשורת הישראלית לנשים בפוליטיקה, והתמקדה בבחירות לכנסת ב-2013. הבדיקה הוגדרה מראש כמעקב אחר ביטויים של סקסיזם וגזענות, ביחד או לחוד, במדיה על סוגיה השונים. חומר הגלם נאסף בעיקר מעיתונים, מתוכניות האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה ומהרשתות החברתיות.
מאחורי היוזמה עומדים "אחותי", תנועה המשלבת בין פמיניזם למזרחיות, והארגון "שתיל", הפועל למען קידום שינוי חברתי. את העבודה ריכזה דורית אברמוביץ', אקטיביסטית חברתית וממחברות הדו''ח המסכם שלה. בראיון שהעניקה לאל-מוניטור נחשפים הממצאים לראשונה.
אין כאן מחקר אקדמי, אלא בדיקה שחיפשה מלכתחילה ממצאים מסוימים. זה לא בעייתי בעינייך?
''לא. אנחנו אומרות מראש במבוא שנקודת המבט שלנו היא סובייקטיבית וביקורתית כלפי תופעה שהגדרנו, אבל גם לתקשורת יש נקודת מבט סובייקטיבית. רצינו למקד את תשומת הלב בסקסיזם ובגזענות בתקשורת, ובעיקר בסיקור של פוליטיקאיות. הטענה שלנו הייתה שבתקופת הבחירות יש הקצנה של דימויים, ולכן התרכזנו בתקופה הזאת.''
אבל למה ערבבתם בין סקסיזם לגזענות?
''חשבנו שחשוב לבחון את שתי התופעות האלה ביחד, כי ידענו שבהרבה מקרים זה שילוב. עד עכשיו הנטייה היתה לחקור ולבדוק את תופעת הסקסיזם בתקשורת. הסיבה לכך היתה שמי שיזם את זה הם גופים פמיניסטיים. אנחנו התעקשנו לעשות מראש את החיבור, ואכן מצאנו הוכחות רבות לתופעה. לעתים מי שנוקט סיקור כזה אינו מודע לכך שהוא לוקה בסקסיזם ובגזענות.
''זה בא לידי ביטוי בהיקף ובייצוג הוויזואלי של פוליטיקאיות בתקשורת כשוליות וכחלשות, ובמקרה של הפוליטיקאיות המזרחיות גם כמטומטמות, מגוחכות ונלעגות. עברנו על העיתונים בחודשי מערכת הבחירות ומצאנו שתמונות של פוליטיקאיות כמעט אינן מופיעות בעמודים הראשונים, ובטח לא בכותרות הראשיות. בדרך כלל נשים הופיעו בקריקטורות, או כחלק מרשימות מועמדים כלליות לצד גברים. ראינו שכאשר מתקיים דיון תקשורתי כלשהו בנשים מובילות ערביות, הוא בדרך כלל שטחי ולוקה בחסר.''
ציפי לבני ושלי יחימוביץ' מופיעות בהקשרים שוליים?
''לכאורה נשים אלה נמצאות בעמדות מפתח בפוליטיקה, אבל אל ציפי לבני לא מתייחסים כסמכות ביטחונית, למשל, למרות בכירותה. יחימוביץ' זה בכלל סיפור. בתקופת הבחירות יחימוביץ' הציגה לציבור, בכתבה בערוץ 2, את הקציצות שהיא הכינה והקפיאה בקופסאות. בעקבות זאת ראיינו אותה ב-Ynet.''
רגע רגע. אבל היא זו שהכניסה את התקשורת אליה למטבח.
''זה נכון, אבל מה שקרה בהמשך כבר לא היה בשליטה שלה. בכתבה ב- Ynetהעיתונאי הולך לארון הספרים שלה וגם זה בסדר, אבל הוא בוחר להתייחס לשני הרומנים שכתבה בתקופה שבה הייתה עיתונאית. הוא אומר לה: את מתגלה כאדם מאוד סוער, מבחינה מינית אפילו. יחימוביץ' מסבירה שיש פער בין הדמות בספר לבין המציאות, אבל זה לא מספק את העיתונאי ששואל שוב: האם על הקורא להסיק שיחימוביץ' היא אדם מיני? זו שאלה סקסיסטית והצגה סקסיסטית של יחימוביץ'.''
אתן מקדישות לח"כ מירי רגב פרק שלם, ומוצאות שהיא קורבן של סקסיזם וגזענות גם יחד. הסבירי.
''מירי רגב מגלמת את השילוב המובהק של שני האלמנטים האלה. נכון שהיו לה אמירות גזעניות כלפי העובדים הזרים, שאני כמובן מסתייגת מהן, אבל שימו לב מה קרה. אף אחד בתקשורת לא התווכח עם הדברים שלה ולא התדיין איתה עניינית. אם גבר היה אומר את אותן אמירות, היו אומרים עליו שהוא גזען, שהוא מסוכן. אבל כאשר מירי רגב אומרת את הדברים האלה, כל הביקורת נעלמת והיא מוצגת כמטומטמת - אפילו לא כגזענית.
''זה דפוס שחוזר על עצמו בכל פעם שיש אישה מזרחית או דוברת רוסית, כמו חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. הטיעון של הטמטום הופך להיות הדומיננטי. להגיד עליה מסוכנת זה לתת לה כוח. על ביבי, להבדיל, אומרים בשמאל שהוא מסוכן.
''בפייסבוק הייתה כלפיה השתוללות. כינו אותה מירי רקב, הציגו אותה כטיפשה וכמכוערת. אין שום דיון ענייני. היא הוצגה כך גם בדימויים הוויזואליים. בתקופת הבחירות הקצינה בפייסבוק המגמה של ביטויים מבזים ולעגניים כלפי רגב, בעיקר על ידי אנשי שמאל. היא הוצגה על פי כל הסטראוטיפים הגזעניים נגד מזרחיות: המונית, צוחקת בפה פתוח, וכמובן - טיפשה ופרימיטיבית.''
אתן מביאות מגוון דוגמאות כדי להסביר את מקרה מירי רגב. מהי בעינייך הדוגמה שמייצגת את היחס אליה?
''בינואר 2013 רגב רואיינה בתוכנית "אנשים" בערוץ 2. קשה שלא להבחין בנימה הצינית של השאלות ובמיוחד בדברי הסיכום של המגיש בסיום, שהיו מפגן משובח של גזענות וסקסיזם.
המראיין שואל אותה: "מירי רגב, יש אנשים שמסתכלים ואומרים, זה לא מה שאנחנו רוצים לראות. זה לא הפרלמנט שאנחנו רוצים לראות..."
''אנחנו שואלות: מי הם אותם אנשים עמומים שהמראיין נושא את דברם? מדוע הוא אינו אומר גברים לבנים אשכנזים שמאלנים, או במילה אחת: אני.''
למעשה, אתן טוענות שבתקשורת הישראלית מצבה של רגב, שהיא גם אישה וגם מזרחית, עגום יותר מאשר של ח"כ חנין זועבי, שהיא אישה ערבייה. עד כדי כך?
''כמובן שגם היחס כלפי זועבי הוא סקסיסטי. לעתים לא ידעו כלל להגות נכון את שמה, או שהרבו לשאול ולציין את עובדת היותה רווקה. אבל בניגוד לרגב, איתה התווכחו, עליה אמרו שהיא מסוכנת. עם רגב אף אחד לא התווכח, פשוט אמרו שהיא טיפשה והמונית ובמובן הזה מצבה גרוע הרבה יותר.''
איפה הכי הפליא אותך לראות את התופעה?
''במאמרי דעה בעיתונים. בעמודי הפובליציסטיקה, שם תת-הייצוג הנשי בא לידי ביטוי באופן בולט. כותבי הטורים הם ברובם גברים, ואין ייצוג לנשים ממיעוטים אתניים, במקום שזה יהיה ההפך. זה הרי המרחב האינטלקטואלי של העיתונות והמקום להבעת דעה.''





React to WordPress