הקלישאה הקולנועית הידועה מראה תמיד את היפהפיה התורנית, בדרך כלל צעירה מאוד, מביטה אל הבמה בעיניים מצועפות ומאוהבות בזמר שהיא כל כך אוהבת, ואז, כמו בכל פרודיה טובה, הוא מhישיר מבט גברי- אך-רגיש אליה, ופוצח בשיר מייבב וקורע לב הנושא את שמה. דמעות, קתרזיס, קרדיטים.

 

אז בחיים האמיתיים זה כמובן לא דומה בשום צורה לתיאור הדביק הזה (בחיים הרי אפילו כשמשהו חשוב נגמר, אף פעם אין קרדיטים!).

 

אבל העולם שלנו, עולם מוסיקת הפופ-רוק, מלא בשירים הפונים ישירות אל הבחורה (או הבחור כמובן) כשהמילים מתארות את עלילת השיר (אם יש, כמובן...)והפזמון קורא בקול ובלי בושה בשם המפורש.  אני מתכוון לשם ממש: מיה, לאה, דנה, עפרה... דוגמאות? בבקשה. על קצה המזלג, והיום זה היום שלכן, בנות.

 

כמובן שנתחיל בביטלס. כמו שכל משחק "ארץ עיר" מתחיל ב א', כל דבר הקשור למוסיקה מתחיל בביטלס בעיני: אז לוסי שטה בשמי היהלומים, ומישל מדברת צרפתית, ופרודנס לא מוכנה לבוא לשחק, ואנה צריכה להחזיר לג'ון את הטבעת שלו, וורה היא הנכדה הדמיונית של מקרטני בן ה64 עליו כתב מקרטני בן ה25, וסיידי היא כל כך סקסית שהיא לא יודעת שהיא בעצם המאהארישי יוגי במסווה בשיר שטנה של לנון, ויוקו, כמה יוקו.... ויש עוד המון, אולי פעם תהיה רשימה מסודרת ומדוייקת, לחובבי הטריוויה והדיוק ההסטורי.

 

ואצלנו?

לנו יש (חוץ מפלאפל כמובן) את מאיה והגר של שלום חנוך, ואת ענבל אליה רוצה לחזור ויקטור אסוס מאטרף, וסיון שאסור לה אפילו לרגע לשכוח את יגאל בשן, ונועה שנולדה ומתה בשדה בין דשא לעשב והיתה בעצם סמי-אוטוביוגרפיה של נעמי שמר, וברטה שמביטה בכף היד של נתן כהן מהנשמות הטהורות, והו אילנה שכבר מזמן לא המתוקה של אביב גפן, וחמדתי סיגל סיגל של אריס סאן אללה ירחמו, ונסיונות הבנת השעון של סמיר שוקרי מול רונה, וזוהר ארגוב מבכה את אכזבתו הקשה מאלינור (מעניין מה היא חשבה עליו), ושושנה שושנה שושנה אליה מפליגים כל הקפיטנים העבריים ו... רגע... אויר....

 

אחד האהובים עלי במיוחד, מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, הוא שאול טשרניחובסקי שאהב אישה שלא יכולה היתה להיות שלו (מהסיבה המצויינת ששניהם היו נשואים לאחרים), ולכן כתב לה שירי אהבה לשם בדוי שהוא ברא מדמיונו הקודח. הוא בחר בשם אילאיל (קראו לה בעצם רחל, במציאות) וכתב אסופה של שירי אהבה מופלאים ונוטפי ערגה ותשוקה לאותה אילאיל. בשיר הנושא הוא כותב שהוא קורא לה אילאיל בינם לבין עצמם, משום שאף גבר בעולם לא קורא לאף אישה בשום מקום בשם הזה. בין השירים לאילאיל נמצא גם "את אינך יודעת מה מאוד יפ-יפית" בלחן ובביצוע היפים של שלמה ארצי הצעיר.

 

אז זהו, שהוא טעה בגדול, טשרניחובסקי. בארץ, בעקבות השירים האלה, מסתובבות עשרות אם לא מאות אילאיליות, והרבה גברים קוראים באהבה לאילאיל שלהם. גם אני.

 

ואצלי?

אפילו אני כתבתי שיר עם שם בתוכו, דבר נדיר אצלי. כתבתי אותו בגיל 13 בערך לעוזרת האישית של מלכת הכיתה בה הייתי מאוהב עד אובדן חושים, וזאת כדי שהיא תזמן אותי לאיזשהו סוג של ראיון אהבה, אבל לשווא. המון שנים יותר מאוחר מצאתי את השיר, שיפצתי אותו אל נקודת המבט החומלת של איש מבוגר וכללתי אותו באלבום שלי. קראתי לו "גילי".

 

 

אז לכל השרות והדליות והרינות והנועות והמאיות והסיגליות והסיווניות וכל השמות המפורשים האחרים, הטור הזה מוקדש לכן. 

 

שיהיה לכם שבוע נפלא, בעזרת השם....