"קהל גדול של אנשים מקיף את הבלוק של צהיי, לצידם אמבולנס וניידת משטרה.

המכונית עוצרת ואנחנו יוצאים. כבר לא הייתי צריכה לשאול מה קרה, ידעתי. יאסו מייד פרץ את המחסום המשטרתי, רץ במדרגות הבניין, נתקל באנשי מד"א מוציאים גופה מכוסה סדין לבן וקפא. ידו נגעה בסדין, שוטרת זינקה לעברו, הסדין החליק אל הרצפה, אני מחסירה פעימה. הגופה עטופה בשקית שחורה, אבל אני לא צריכה לראות, אני יודעת.

שחט אותה, אומר מישהו.

כמו תרנגולת.

כל הדירה דם.

אני שומעת צעקה ולא יודעת שהיא באה ממני.

כעבור כמה שעות דסה מגיע מהצבא, מלווה במפקדיו, נכנס לבית הורי ודורש בקול שבור לדעת איפה אמא? איפה אמא שלי? קולט את יאסו ואחיותיו מפנים כלפיו פנים שטופי דמעות ומייד מבין, מתקפל אל הרצפה וקריאה נואשת בפיו: לא! לא! לא!

 

 

בהיסטריה שאחרי מציאת הגופה לקח לנו זמן לקלוט ששי חסר, זה היה יאסו שהרים את הראש מתוך היגון ושאל בקול שבור: איפה אחי הקטן? כל הקהילה שהתאספה ברחבת בית הדירות החלה מיד לחפש אותו. המשטרה אסרה עלינו להיכנס לדירה, שלחו שוטרת לפתוח ארונות ולהציץ מתחת למיטות, אבל הילד לא נמצא. ניידת יצאה לחוף של גבעת אולגה, כולנו עצרנו נשימה, אבל לא נמצאו שם גופות. 

מסרנו למשטרה כתובות של כל הקרובים של דגו, שוטרים דפקו על דלתות מעפולה עד קירית גת, בכל מקום אותה תשובה: לא ראינו אותם. כאילו נפער חור באדמה ובלע אותם, דגו ושי נעלמו. לצד הייגון והצער על אחותי שאיננה הדאגה לבנה הקטן התעצם מדקה לדקה, אבל הדקות הפכו לשעות, השעות הפכו לימים, ותשובות אין.

המשטרה הפסיקה את הסריקות, התמקדה במודיעין, פרסמה בכל הנמלים ושדות התעופה את תמונותיהם של דגו ושי. השמועה כי התאבד יחד עם בנו הסעירה את הקהילה. אבל אני לא האמנתי לשמועות, גיסי היה מתוחכם מידי, רק הדאגה לילד כרסמה בלבי. דמיינתי איך דגו צוחק על כולנו מתוך המחבוא שיצר לעצמו, אבל מה הוא עשה עם הילד?

כל צלצול טלפון מקפיץ אותי ממקומי, כל שעה שעוברת מעלה את מפלס הדאגה. ויחד עם הדאגה לשי פחד חדש: דגו מסתובב חופשי..." 

 

לפני כמה שנים צהיי (שם בדוי) נרצחה על ידי בעלה והותירה אחריה חמישה יתומים צעירים כשבנה בן השש היה העד היחיד לרצח. הספר "בטן מלאה דמעות" מספר את סיפורה ונכתב בהשראת אישה שהפכה לחלק מהסטטיסטיקה העגומה של נשים שנרצחו בידי בין זוגן בישראל, ומוקדש לזכרן. הספר זכה בפרס אקו"ם וכעת אני מנסה להוציאו לאור בתמיכת הציבור.

 

אתם מוזמנים לקחת חלק בהנצחתה של צהיי על ידי קניית הספר המספר את אירועי חייה ואת התמודדות המשפחה וחמשת היתומים שהותירה אחריה עם מותה הטרגי. עזרו לנו כחברה ללמוד מחייה ומותה של אישה שהייתה גדולה מהחיים. 

 

רוצים לדעת את ההמשך? מה קרה לילדיה של צהיי? איך התמודדה המשפחה עם האסון? היכנסו ללינק ורכשו את הספר.