את יפה, אבל את חייבת לרדת במשקל
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי שמנה. כמה צלקות סחבתי עמי, עד היום. שנאה עצמית שרק הובילה לאכילה רגשית. כמה עבודה הייתי צריכה לעשות (ועדיין, זה לא בא בקלות), רק כדי שבתור בחורה צעירה ? אוכל סופסוף להגיד: 'אני יפה ושמנה'

הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן – אין שום דבר רע בלהיות אדם שמן.
אני כותבת לכם את זה בלב כואב, וזה כרוך בחשיפה עצמית לא פשוטה.
בימים האחרונים נחשפתי לקמפיין נגד השמנת ילדים.
הלילה רפרפתי בדף על כל הכרזות שמפורסמות בו, עברתי על חלק מהתגובות התומכות - והזדעזעתי. אני נסערת נורא. הקמפיין הזה שם במוקד שלו השמנת ילדים.
רובן המוחלט של הכרזות בו עוסקות – בצורה פוגענית ונוראית - בהשלכות החברתיות והנפשיות של להיות ילד שמן, מתוך כוונה "לתקן" את הילד ולהביאו למצב בו יהיה מקובל, יפה, נחשק ועוד.
הכרזות האלה הרסניות בעיני, וכל תרומתן תהיה לתת לגיטימציה לבודי שיימינג שכבר קיים בכל מקום ובכל פינה.
- בואו נדבר על ההשלכות הנפשיות של השמנת יתר.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי שמנה. הייתי ילדה שמנמנה, נערה שמנה, ועכשיו אני בוגרת שמנה.
כל חיי התמודדתי עם ביקורת מבית ומחוץ - בין אם מדובר בקרובים לי ביותר, ובין אם מדובר במדיה, שמדירה ומגחיכה כל מי שאינו תואם לאידאל היופי בחברה המערבית שנקבע באופן שרירותי.
ברור שזה היה קשה, זה עדיין קשה. אבל לא אני הבעיה כאן.
נאמר כי ילדים שמנים נוטים יותר לדכאון. זה אולי נכון, אבל יש עניין לבחון את הסיבה: אני לא התביישתי בעצמי כיוון שאני שמנה – התביישתי בעצמי כיוון ש*החברה ביישה אותי*.
תמיד היו לי חברים שאהבו אותי וקיבלו אותי, ואיזה קטע – גם יש גברים שנמשכים אלי. אבל בכל זאת, לא קל לשמוע מכל עבר כמה אני לא בסדר. כמה אני צריכה-צריכה-צריכה להשתנות.
העובדה שאני שמנה כבר הפכה מבחינת הסביבה לכל מה שמגדיר אותי. כי מה, "לא חבל? את ילדה יפה, תרדי במשקל וישימו לב לזה יותר", ו-"את יפה, אבל את ממש חייבת לרדת במשקל". מבטים שסוקרים מכף רגל ועד ראש, ומן פרצוף מלא רחמים. כי מסכנה, היא שמנה, היא חייבת לטפל בזה.
כמה צלקות סחבתי עמי, עד היום. שנאה עצמית שרק הובילה לאכילה רגשית. כמה עבודה הייתי צריכה לעשות (ועדיין, זה לא בא בקלות), רק כדי שבתור בחורה צעירה – אוכל סופסוף להגיד: "אני יפה ושמנה". יפה. ושמנה. זה לא פרדוקס, כמו שלימדו אותי כל חיי, אפשר להיות גם וגם. ההשמנה לא מגדירה את מי שאני.
- "אבל רגע, להיות שמן זה לא בריא!"
עכשיו בואו נדבר על בריאות.
אדם יכול להיות שמן שעושה ספורט ואוכל מאוזן - ועדיין להישאר שמן. שמן ובריא - כן, גם זה לא פרדוקס.
תמיד חשבתי שלהיות שמן זה לא בריא, הרי כל המחקרים מדברים על קשר כלשהו בין השמנה לבין מלא מלא מחלות נוראיות.
קיים קשר, עכשיו ננסה לעמוד על משמעותו.
אף על פי שבמחקרים מסוימים הקורלציה בין השמנה לבין בעיות בריאותיות היא גבוהה, ניתן להניח כי במציאות יש מתאם מזויף בין השניים - כאשר משתנה שלישי (ג'אנק פוד, מאכלים עתירי סוכר וכו' וכו') גורם גם להשמנה וגם לבעיות בריאותיות.
כאשר שומרים על אורח חיים בריא – תזונה מאוזנת ופעילות גופנית – נעשים בריאים, ו"בריא" לא בהכרח שווה ל"רזה".
עידוד אורח חיים בריא תקף כלפי כל האוכלוסייה, ו*זה* מה שצריך להיות במוקד שלנו.
לסיכום,
אם אדם רוצה לעשות שינוי בחייו, שזה לגיטימי לגמרי, אותו שינוי יכול להתבצע רק מתוך קבלה ואהבה עצמית. בודי שיימינג מצד החברה רק גורם לאדם להכנס למעגל של שנאה עצמית הרסנית.
רוצים למנוע דכאון בקרב ילדים שמנים? קבלו אותם, תאהבו אותם כמו שהם, ובעיקר - הפסיקו לבייש אותם.
הנה לנו מזון למחשבה (ללא קלוריות!)
שלכם,
יעל.
יפה, אינטליגנטית, נאהבת, מצחיקה ושמנה.
תמונות מתוך הקמפיין:
עיצוב: Sally Refaelly Lavi
עיצוב: Lil Tal Tayar
עיצוב: Michael Kerch
עיצוב: Liroy Torjman
עיצוב: Michael Kerch
עיצוב: Gilad Malenky
עיצוב: Gilad Malenky