ראיה נסיבתית במשפט פלילי
לאחרונה פורסם פסק דין שקבע כי איש עסקים מפורסם אכן ביצע מעשה סדום בפעוט שטרם חגג את יום הולדתו השני. אין ספק כי מדובר היה באחד מכתבי האישום הכי חמורים בהם נתקלה מערכת המשפט בשנים האחרונות אך המעניין בתיק זה לא הייתה חומרת ההאשמות אלא הראיות על פיהן הורשע הנאשם בסופו של דבר. בתיק המדובר הנאשם הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד.
כעורכת דין פלילית שעוסקת בתחום כבר שנים רבות, ברור לי כשמש מדוע הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד צריכה לעורר זעזוע של ממש. עם זאת, מאחר והמושג "ראיה נסיבתית" לא נהיר לכל אדם מן השורה, החלטתי לכתוב לכם מעט אודות הנושא, ולהבהיר מדוע מדובר בנושא כל כך בעייתי שאין להתייחס אליו בהיסח הדעת.
מה היא ראייה נסיבתית על קצה המזלג?
ראיה נסיבתית, בניגוד לראיה ישירה, היא ראיה שכדי לקשור אותה למסקנה שתהווה עובדה, צריך לעבור תהליך היסק. המשמעות היא שהראיה הנסיבתית יכולה להיות נתונה לפרשנויות רבות ולכן לרוב אינה עומדת לבדה. על מנת להסביר את כל ההבדל אתן לכם לדוגמה ראיה של עדות ראיה. במידה ועד הראיה יעיד במשפט כי ראה את הנאשם דוקר את המתלונן במו עיניו, הרי שמדובר בראיה ישירה לכל דבר. במקרה אחר שבו העד יעיד במשפט כי ראה את הנאשם ואת המתלונן נכנסים לדירה ומאוחר יותר ראה את הנאשם יוצא מן הבית בריצה כשידיו מגואלות בדם, הרי שמדובר כבר על ראיה נסיבתית כיוון שאת העבירה עצמה לא ראה העד ונדרש תהליך של היסק כדי להבין מה קרה בדירה בזמן שהנאשם והמתלונן שהו בה.
אז כיצד בכל זאת מושגת הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד?
באופן עקרוני כדי להרשיע אדם על סמך ראיה נסיבתית בלבד, נחוץ מכלול שלם של ראיות נסיבתיות שיגרמו לבית המשפט להשתכנע כי אין כל ספק בכך שביצע את המעשים שיוחסו לו. בדרך כלל מדובר על מכלול שלם ומגוון של ראיות נסיבתיות שיחד מצליחות להיות יציבות מספיק ומשכנעות מספיק. עם זאת, במקרים רבים מספור מתקבלות הרשעות שגויות שמשנות לחלוטין את מהלך חייהם של נאשמים רבים פשוט משום שלא נלקחו בחשבון תסריטים אחרים שיכלו להתיישב עם אותן הנסיבות.
אני מאמינה כי בכל הקשור להרשעה על סמך ראיות נסיבתיות ישנו צורך לנקוט במשנה זהירות. במקרים מסוימים גם כשכל הראיות הנסיבתיות הצליחו לשכנע את בית המשפט כי אכן הנאשם אשם בדין, עדיין בסופו של דבר התברר כי הנאשם לא ביצע כל עבירה.
האם אתם זוכרים את הדוגמה שהבאתי ? ובכן, במקרה זה התברר כי המתלונן היה זה שתקף את הנאשם אך בזמן שהנאשם הגן על עצמו, המתלונן דקר את עצמו בטעות. הנאשם נמלט מן המקום ובשל העובדה שנראה כשהוא יוצא בבהלה מהדירה, כמעט ונגזר עליו מאסר עולם על לא עוול בכפו. קחו זאת לתשומת לבכם בפעם הבאה שאתם שומעים שנאשם הורשע בהתבסס על ראיות נסיבתיות.





React to WordPress