הילארי קלינטון: התקווה הנשית שאכזבה
הודעתה של הילארי קלינטון במהלך ביקור בניו זילנד כי לא תרוץ לנשיאות ב-2012 ולא ב-2016, הפתיעה רבים, ובעיקר איכזבה. במובן מסוים היא סתמה את הגולל וטרפה את הקלפים, עבור כל מי שקיווה שקלינטון תהיה הנשיאה הבאה.
מתחילת המירוץ לנשיאות ב-2008 כולם היו בטוחים שקלינטון תהיה התקווה הנשית הבאה, ותיבחר לנשיאות. אבל כנראה שכרטיס הביקור של נשיא שחור ראשון, היה חזק יותר מכרטיס ביקור של נשיאה ראשונה. הבשורה של אובמה הצליחה לסחוף אחריו רבים, מבוגרים, צעירים, לבנים, שחורים וגם נשים, שרצו לראות את הילארי קלינטון בתפקיד הנשיאה.
קלינטון המשמשת כמזכירת המדינה בממשל אובמה, קיבלה כנראה החלטה מחושבת. התמודדות מול נשיא מכהן יכולה להיות מסוכנת מבחינה פוליטית ואישית. החלטה כזו יכולה להחליש את המפלגה, המבקשת להדיח נשיא מכהן מההתמודדות הבאה.
מבחינת קלינטון, מדובר גם במחויבות אישית עצומה, הדורשת ממנה לעזוב את תפקידה כמזכירת המדינה, כדי להקדיש עצמה למירוץ הנשיאותי המפרך. בנוסף לכך, ריצה נגד נשיא מכהן עלולה להשאיר משקעים קשים. כך נוכחנו לאחרונה, כאשר הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, האשים את טד קנדי המנוח שהתמודד מולו בבחירות 1980, בכשלים רבים ואף רמז כי בגלל הפסיד את הבחירות לרונלד רייגן.
תקרת הזכוכית לנשים בפוליטיקה - לא קיימת
קשה להניח כי להכרזתה של קלינטון תהיה השפעה על הפוליטיקה האמריקאית, בעיקר בנושא מעורבות הנשים. נראה כי סוגיית תקרת הזכוכית לנשים בפוליטיקה האמריקאית כבר אינה מעסיקה רבים. נשים נמצאות בכל קצוות הקשת הפוליטית האמריקאית, החל משרה פיילין, שהייתה מועמדת לתפקיד סגנית הנשיא ג'ון מקיין, ומנהיגה את תנועת "מסיבת התה", דרך ננסי פולוסי יו"ר הקונגרס עד כה, שמתמודדת כעת על תפקיד מנהיגת המיעוט. בנוסף לכך, חשוב לזכור כי בשנים האחרונות, בארה"ב, היו שלוש מזכירות מדינה חזקות: מדלן אולברייט, קונדוליסה רייס וכמובן הילארי קלינטון.
נראה כי העניין המגדרי בפוליטיקה, כבר מזמן איבד ממידת העניין הציבורי. מה שחשוב בארה"ב, באירופה וגם בישראל, זו האג'נדה הפוליטית וכישורי המנהיגות למול האתגרים העומדים בפני העולם. המשבר הכלכלי, הקיצוניות הדתית, הטרור העולמי, כולם הרבה יותר חשובים מאשר הסוגיה המגדרית.
נשים מנהיגות הפכו לעניין שבשגרה. ניתן לציין את נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדז דה קירשנר, נשיאת ברזיל דילמה רוסף, ראש ממשלת אוסטרליה ג'וליה גילארד, וקאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. כולן חזקות, מצליחות ולא מתנצלות על היותן נשים או על הנושאים אותם הן מקדמות.
ישראל- הפערים בין הנשים הולכים ומתרחקים
גם בישראל הנושא הבוער הוא לא הנושא המגדרי, אלא הפערים הפוליטיים והקיטוב החברתי. רוב האנשים מצביעים למועמד או המועמדת הנראים להם כבעלי פוטנציאל מנהיגותי ובעלי אג'נדה אטרקטיבית, ולראיה, ציפי לבני בראשות "קדימה" שזכתה למירב המנדטים בבחירות האחרונות.
השסע בין החברה הליברלית לחברה המסורתית והדתית הוא זה המטריד ביותר בסוגיה המגדרית. מחד, התקדמות הולכת וגדלה של נשים בפוליטיקה ובחיים הציבוריים בכלל, ומאידך ריאקציה חמורה ומסוכנת במעמדן ובמצבן של הנשים במגזרים קונסרבטיביים שונים, כמו גם במגזר החרדי.





React to WordPress