טיפוח שלילי

מה גורם לנו, הגברים הישראלים, להפוך תוך חמש עשרה שנה מגברים מסוקסים, חטובים ללא חת, לוחמים ים תיכוניים שזופים שבלוריתם ,מקור כוחם, מזכירה את ימי הזוהר של שמשון הגיבור, לתערובת של עור מקומט, שרירים רופסים למחצה, ושאריות של שיער מדובלל ומלובן?

מהו הגורם הביולוגי שמפריד אותנו ,הגברים הישראליים, משכנינו הים תיכוניים, האיטלקים, הצרפתים או הספרדים? הרי גבר איטלקי בשנות השלושים והארבעים הינו מושא הערצה, כיין טוב המשתבח עם הזמן. הגברים הישראליים גם הם כיין ? יין כשר הנשמר בחום הישראלי, ללא קירור, המחמיץ בתהליך הולך ומעצים עד שהופך לנוזל שאינו ראוי לשתייה אפילו בהרמת כוסית שגרתית במקום העבודה לקראת יום העצמאות.

קוראיי היקרים, אני שמח לבשר שהצלחנו לבצע אינטגרציה עדתית מושלמת. הגברים האשכנזים והספרדיים סובלים מאותם סממנים של דבלול מתקדם. הן צאצאי מגורשי ספרד, הן החוזרים מהארצות הכפור האירופאיות והן בעלי המורשת הייקית, כולם נראים שעברו מהפך, דגרדציה מהותית בהופעה החיצונית. כולם סיגלו לעצמם מראה של ישראלי מזדקן ומטופח שלילית.

אתמול נכנסתי לאמבט וגיליתי לתדהמתי שהשמפו הנהדר שהתרגלתי אליו בחודש האחרון, זה שמיועד לנשים בעלות שיער צבוע ופגום הסתיים. צעקתי לאשתי מהאמבטיה בקול עצבני ומתלונן שתביא לי שמפו חדש. "תשתמש בשמפו הכתום" היא אומרת. "תודה!" אני צועק, ומשתמש בשמפו נשי נגד קשקשים וקצוות מפוצלים.
הן חושבות, הנשים שלנו, שהשיער שלנו סופג הכל, שכל שמפו שאינו מתאים להן, שגורם לגירוי, או לקושי בסירוק, או לקצוות מפוצלים, או לנשירת שיער מתאים לגבר. הרי אנחנו עמידים לכל חומר כימי, קרקפתנו סופגת הכל, לא מתלוננת לעולם.

ואנחנו הגברים שותקים ומתנסים, חופפים וחופפים, מערבבים חומר אחד במשנהו, שהרי לנו הגברים הצעירים שבלוריתם מתנופפת ברוח, לא יקרה דבר. והנה, קורה הפלא, ושערותינו נושרות לאיטן, וצבע בלוריתנו הופך לבן. השינוי הזה, במקום להתפרש כתופעת לוואי מסוכנת, כשלט בראש חוצות ראשינו, כמנוף לעצירת התופעה המסוכנת, מובן בדיוק הפוך. השיער הלבן משול לשיער צבוע ופגום, שערות שוררות באוזן מדומות לקצוות מפוצלים, הקרחת שמתקלפת משיזוף יתר נראית מרחוק כאוסף של קשקשים. ועתה, הרי גרוע מזה לא יהיה, ואפשר להמשיך ולהתעלל ולאלץ אותנו להיות רמת חובב של מוצרי הקוסמטיקה והטיפוח, פח המחזור של תרכובות השמפו הפחות מצליחות, תוכנית החיסכון של שיקול דעת צרכני שגוי.

כבחור צייתן שהולך לסופרמרקט עם פתק, וכמעט שאינו מתנסה במסע הרפתקנות במדורי הקוסמטיקה, התפלאתי לראות שקיימים (ואני מוכן להישבע שאכן ראיתי במו עיני) מוצרי שמפו לגבר. התקשרתי מיד לאשתי: "לא תאמיני מה מצאתי" אמרתי לה.
"אין צורך" היא אומרת. "יש לנו מספיק בקבוקי שמפו בבית. ובכלל, שמפו לגבר טיפשי לקנות, משתמשים במוצרים הללו רק תיירים, הם רגילים מהבית, האיטלקים האלה".

חבריי הגברים, הרי ברור לכם שחגיגת השמפו על ראשנו הינה רק דוגמית הבעיה. הרי קרם הפנים שלנו הינו זה שלא מתאים לאישה, או שכבר לא מריח טוב, או שפג לו התוקף, או של זה שנזנח בגלל טעות אישית שלנו בה קנינו קרם חדש שהיה במבצע ולא הבנו שבכך הבאנו על פנינו את הקרם הישן. קרם השיזוף שלנו הוא שייר של קרם הילדים שגורם להם פריחה או גירוד בעיניים. על טעם משחת השיניים אין לנו שליטה. הדבר היחידי שהוא רק שלנו, ולו זכינו בכבוד זהו האפטר שייב , או הקרם המיוחד לאחר הגילוח. גם הוא, לצערנו, נמדד (ולא על ידינו) ע"פ הריח ולא על פי מידת ההתאמה לעור שלנו.

כל חיית מעבדה עוברת סט של ניסויים רבים שמאושרים חלקית ומוגנים ע"י חוק צער בעלי חיים. לדוגמא, סעיף 10 בחוק אומר:
"לא ייערך ניסוי לבדיקת מוצרי קוסמטיקה, שאינם לצורכי בריאות, ולחומרי ניקוי אלא על פי היתר ממליאת המועצה".
לנו, הגברים הישראלים, אין חוק ואין מועצה שיגנו עלינו.
אנחנו נאלצים לסיים את מוצרי החלב שפג תוקפם במקרר. אנחנו מצווים לטעום מאכלים העלולים לפגוע בבריאות הציבור. יש לי חבר שנאלץ לטעום את הצד השני של הפשטידה שהחלה לרקום קורי עובש. החלקים החשודים כרקובים באבטיח מגיעים אל קיבתנו. הפכנו להיות כל כך אפתיים שאנחנו מודים למשפחה שהשאירה לנו חתיכת אבטיח. אנחנו אלו שצריכים לוודא שהחריף לא יותר מדי חריף, שהמלוח לא יותר מדי מלוח, ושהעוגה שלא יצאה כל כך טוב באפייה עדיין ניתנת לאכילה.

אנחנו הגברים חיים על הטעימות הללו, על שובע של שאריות, על חיים בצוותא של חמוץ, חריף מקולקל או פשוט לא טעים. תחשבו על זה, שאפילו אם רק 20% מהטעימות באילוץ שלנו מסיעות חומרים רעילים לקיבתנו (פטריות, חיידקים, עודף תבלינים ועוד) הרי אט אט אנחנו מאבדים איזון תזונתי והופכים להיות מטחנת אשפה (יותר זול לדחוף לגבר מאשר לקנות מטחנה אמיתית לכיור).

נשותינו היקרות, לפני שאתן מחפשות לכן את הפילגש האיטלקי, תפחיתו את כמות השאריות שאתן נותנות לנו. הפסיקו את הטיפוח השלילי. אנחנו רוצים שמפו לגבר, קרם לחות משלנו, נתח ליבתי של אבטיח, ופעם אחת, לו רק פעם אחת, לטעום קוטג' שלא פקע תוקפו. מבטיחים לכם שתוך שלשה חודשים נחזור להיות יפי הבלורית והתואר (כי רעות שכזו לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח).