שכנה שחסרה לי
שבוע טוב לכולן/ם,
יש לי שכנה נהדרת, מוכשרת, מאוד מבוגרת, תמיד עירנית, צלולה, כותבת שירה, סורגת כובעים לילדים שחולים במחלה קשה ומאושפזים בבתי חולים, כל שנה פעמיים במספר, רבקה אורזת שקיות קטנות של ממתקים טובים שקנתה בסיטונאות, צעצוע קטן שמתאים לאותו החג- סביבון לחנוכה וכדומה, ואת כובע הצמר שסרגה באהבה רבה לילדים האלה הקטנים שאין להם זמנית שיער על ראשם, כובעים בצבעים שונים ,ססגוניים שנעשו מכל הלב והנשמה, פעם האחת-בחנוכה ובפעם השנייה לפני החופש הגדול - מזמינה מונית ונוסעת לבקר את הילדים המתוקים האלה ,לעשות את המחווה הזה, ומעניקה להם את הצ'ופר החביב הזה - מעשה ידיה.
כל יומולדת של מי מאיתנו משפחת ארז, רבקה מכינה ברכה בדמות שיר או סיפור קצר, יפה עם חרוזים, כתוב מכל הלב, אין כאלה דברים.
ואז זה קרה לפני חודשיים כמעט, רבקה שהתה בביתה ,קמה למטבח וחזרה למיטתה ואז היא נפלה, שברה את הרגל והיא לא ילדה...
לא ראיתי אותה יום יומיים ולאחר מכן פגשתי את בתה יוצאת ממכונית גדולה ואחריה איש גדול מוציא את רבקה בכיסא גלגלים מיוחד, שאלתי מה קרה; וכל הסיפור הזה שהיא נפלה. מה שיותר כאב לי שהיא שכבה שם על הרצפה כמה שעות וכשבתה התקשרה ואמא לא ענתה, ירד האסימון, הם קראו לשכן - זו הייתה שעת בוקר ואנו היינו בעבודה, דפק בדלת ורבקה ענתה לו שהיא על הרצפה ולא יכולה לקום וסובלת מכאבים. צלצל לבנה, פתחו את הדלת וזהו, רבקה נלקחה לבית החולים.
אחרי זמן מה היא חזרה ,שמחנו, ביקרנו, אפינו הבאנו.
לא נמשך הרבה זמן, מפה חלה התדרדרות מנטלית ופיזית בעקבותיה. רבקה לא יכולה לבלוע, קשה לה עם היציאות- סליחה!
רבקה אושפזה בשנית והפעם בגריאטריה.
אתמול הלכנו לבקרה, היא בשיקום בבית רבקה, תמיד שמעתי על המקום הזה ונראה לי רחוק, עצוב וכאוב. ואתמול היינו שם.
עצוב מאוד לראות את כל האנשים המבוגרים התלותיים הללו, מי מהם צועד עם הליכון, מי בכיסא גלגלים, חלקם צלולים וחלקם לא.
לא אשכח את הרגע הזה כשנכנסנו אליה לחדר, היא לא האמינה שבאנו לבקר אותה. מצמצה ממש בעיניים והתרגשה.
ישבנו אצלה שעה ויותר, הזמן חלף בלי להרגיש. אבל אני יודעת שקודם כל בשביל עצמי, עשיתי משהו שממלא את הנשמה ולרבקה ששמחתי אותה. נתתי לה קצת כוחות להתחיל את השבוע.
תהיי לנו בריאה! וחזרי במהרה לבניין, את חסרה..





React to WordPress