חיבוק של אבא
אבא מחבק
אבאים אוהבים לחבק. החיבוקים של האבאים הם הכי מחבקים שיש. הם כל כך מחבקים עד שהילדים של האבהים מתמכרים לחיבוקים הללו. ההתמכרות לחיבוקים עוברת רק שהילדים מתחילים להתבגר או כשאמהות בסביבה. אז הילדים ממש מתעבים חיבוקים. אנחנו האבהים, לנו זה לא אכפת. נותנים גם אם לא רוצים, עד ששומעים "אבא די". בכל אופן לא משחררים עד שעוברות חמש שניות. חיבוק של פחות מחמש שניות זה לא חיבוק-אבא.
קיבלתי לפני שבועיים תורנות למשימת "הורה מחבק" בבית הספר. התורנות נקראת "הורה מחבק" רק כדי לא לפגוע בשוויון זכויות בין נשים לגברים. באמת באמת הכוונה לאבא מחבק. רק האבאים מגיעים, מנצלים את ההזדמנות לקבל חיבוקים.
התורנות פשוטה - מגיע רכב לקדמת בית הספר. עוד לפני שהנהג שם לב, האבא המחבק פותח את דלת המכונית, מושיט את ידו לילד או הילדה החמודים, מסייע להם לשאת את תרמילם על גבם, ושולח אותם ליום לימודים מייגע מצויידים ב"בוקר טוב" של אבא מחבק ובחיבוק וירטואלי של חמש שניות לפחות.
ישנם שני הורים מחבקים בכל כניסה לבית הספר. ההורים לבושים אפוד מחזירור לזיהוי ולמניעת מקרים של אבהים מתחזים. מגיעים בשבע וחצי. הולכים בשמונה. חצי שעה של חיבוקים. גן עדן לאבהים.
"ילדים!" צעקה אשתי. "היום אבא הורה מחבק. תבואו לבקר אותו. שלא יהיה לו משעמם".
"טוב, אמא" ענו הילדים, ומיד קיבלו חיבוק גדול ממני, רק כדי להתאמן לקראת המשימה.
הגעתי לשער בית הספר. קיבלתי אפוד הרבה מריח וקצת זוהר. "אין ברירה" אמרתי לעצמי, סתמתי את האף ולבשתי את האפוד.
ההתחלה היתה רגועה. היחידים שמגיעים בשבע וחצי לבית הספר אלו הילדים שלי. משום מה הם מתעקשים להגיע ראשונים. "נבקר אותך יותר מאוחר" הם אומרים, ונעלמים למסדרונות בית הספר בלי להשאיר חיבוק לנשמה.
אני מחלק גזרות עם שותפי לתפקיד. כל אחד מנסה להוביל את המכונית לגזרה שלו, לחבק כמה שיותר. אני מבין שקיימת ביננו תחרות חיבוקים סמויה ומחליט לכוון את כל המכוניות בעורמה לגזרה שלי. לפתע מגיעה הבת שלו, ומעניקה חיבוק אמיתי וגדול. אני מרגיש שהפילו אותי לקרשים בנוקאאוט, ותוך כדי נפילה כשכוכבים הסתובבו להם מסביב לעיניים, דמיינתי את הילדים שלי מגיעים, מסייעים לי להכניס סנוקרת בחזרה, ולחזור בכבוד לתחרות. "סליחה, אתה יכול לעזור בבקשה?" קטעה את מחשבותיי אמא אחת.
"כן, בוודאי" אמרתי, תוך כדי פתיחת הדלת בחצי חשק.
לפחות חצי מהאמהות מגיעות עם ג'יפים. רובם רועשים במיוחד, מקשים על האם למצוא מקום חניה ראוי, ועושים חיים קשים לאבא המחבק שצריך להתאמץ לפתוח את הדלת. נראה שהאמא התרגלה למתנה שקיבלה מבעלה, אך עדיין נשארה עם אותו פרצוף חמוץ של "זה מתנה בשבילך ולא בשבילי".
רב בעלות הג'יפים כל כך מתוסכלות מהג'יפ ומוציאות את האגרסיות שלהם על האבא המחבק. אחרי הג'יפ השני הבנתי את העקרון, וכיוונתי את השאר לגזרה של השותף.
כדי לזכות בחיבוק וירטואלי, ניסיתי להיות נחמד ככל הניתן. "בוקר טוב" אמרתי לאבא או לאמא תוך סיפור בדיחת קרש לילד שלא מבין מה רוצה ממנו הזר הזה. ישנם הורים שבירכו אותי בבוקר טוב בחזרה. הילדים שלהם אמרו "תודה" אחרי שעזרתי להם. אחרים התייחסו אליי כאל אבא עבד. ציפו שאפתח להם את הדלת, אקח את התיק. הם לא לא אמרו בוקר טוב, לא ענו לבוקר טוב, ואפילו לא יצרו קשר עין. אומרים שזה מביא מזל רע, להתסכל לעבדים בעיניים. הילדים שלהם כמוהם - שכחו שהמילה תודה נמצאת בלקסיקון. הם אמרו "ביי" בקול בס לאמא או לאבא. לא העזו לתת חיבוק. הילדים הללו הותירו אותי נטול מילים, כועס, מתרעם, מאוכזב. "זה אבא מחבק?" אמרתי לשותף שלי. "זו חווית התעללות".
"עוד עשר דקות זה נגמר" הוא השיב לי. "אל תתייחס אליהם, הם חושבים שכל העולם שלהם. לא מבינים שאנחנו אבאים. יש לנו מקום בעולם הזה. נועדנו לקבל חיבוקים".
עוד אני מבכה את מר גורלי, ואיתי גורלם של כלל האבהים המחבקים, הגיע אליי בריצה הבן שלי. "בן, איפה היית?" שאלתי. בתמורה קיבלתי חיבוק גדול. הסתכלתי על השותף שלי מעבר לכתפו של בני. שייקנא. "איפה אחות שלך?" שאלתי. "לא יודע. משעמם פה." הוא ענה וברח חזרה לבית הספר.
שתי דקות אחרונות. הגיע רכב. האבא נראה לי מפחיד. לא פתחתי את הדלת. כעבור מספר שניות מבעד לדלת יצא גוש של ילד, גוליית ללא תיק. רק טלפון בידו. הוא התסכל עליי. "אתה אבא מחבק, לא? למה לא פתחת ת'דלת?". האבא של הילד הסתכל אליי מבעד לחלון הכהה, ממתין לתשובה של עבד. "מצטער" אמרתי, "לא יקרה שוב". מיהרתי להחזיר את האפוד הזוהר לשומר על מנת לא להתקל באויב מפחיד נוסף, נפרדתי משותפי למבצע החיבוקים, וחזרתי הביתה להחליף חולצה, ולהיפטר מהריח הזה, ריח של אלף אבהים מחבקים.
בערב שאלתי את הבת שלי "למה לא באת לתת חיבוק? לא מגיע לי? כל שאר האבהים קיבלו".
"אבא, אומרים אבות ולא אבהים, ולתת לך חיבוק בפומבי זו פאדיחה".
"אני דורש פיצוי" אמרתי. התבצע משא ומתן מורכב. רציתי חיבוק של עשר שניות. היא נתנה הצעה של ארבע. התפשרנו על שש. חיבוק של שש שניות מהבת שלי - כמעט שיא עולמי של מתבגרת.
רק בגלל זה שווה היה לשמש במשך חצי שעה אבא עבד מחבק.
בואו לבקר בבלוג שלי - http://diditells.WordPress.com









React to WordPress