האם ממהרים לנתק את חבל הטבור?
"מדוע מיילדות ורופאים מיילדים ממהרים לנתק את חבל הטבור בילודים?". מאמר שנושא את הכותרת הזו, שהתפרסם בשבוע שעבר ב בריטיש מדיקל ז'ורנל, העלה שוב לדיון ציבורי בבריטניה את הסוגיה השנויה במחלוקת.
מחבר המאמר, רופא מיילד בכיר בגמלאות, טוען כי למרות שארגון הבריאות העולמי ממליץ לא לנתק את חבל הטבור מייד לאחר הלידה והתאחדות הגיניקולוגים והמיילדות הבינלאומית תומכת גם היא בכך, ארגון הבריאות הבריטי עדיין לא שינה את הנחיותיו וגם הצוותים המיילדים בשטח לא מיישמים את ההמלצה.
פער בין המלצות המחקרים לתפקוד בשטח
הוויכוח על המועד המומלץ לניתוק חבל הטבור בילודים נמשך כבר שנים רבות. ברוב מדינות המערב נהגו הצוותים המיילדים לנתק את חבל הטבור מיד עם צאת התינוק מהרחם כדבר שבשגרה, כשהסיבה ההיסטורית לכך הייתה מעבר של חומרי אלחוש שקיבלה היולדת במהלך הלידה והשפעתם על נשימתו של התינוק.
במקביל לשינויים שחלו בצורות האלחוש החלו להתפרסם גם מחקרים שונים שנעשו בתחום, ואלה הצביעו על כך שהמתנה של דקות ספורות מרגע הלידה עשויה לתרום רבות לבריאותו של התינוק. אבל כידוע המעבר בין המלצות מחקריות לתפקוד בשטח הוא לעיתים ארוך ומורכב.
"ניתוק חבל הטבור הפך לנורמה במידה כזו שניתוק מושהה נתפס כהתערבות חדשה או לא מבוססת מחקרית", אומר מחבר המאמר, ד"ר דיוויד האצ'ון. "לכן, לא מספיק להראות שאין שום יתרונות בניתוק מיידי – יש להוכיח מעל לכל ספק כי הוא פוגע בילוד".
מה זה ניתוק מוקדם של חבל הטבור
כשמדברים על ניתוק חבל הטבור, מתכוונים לרגע שבו חוסמים את מעבר הדם מהשלייה לילוד באמצעות אטב, ולא לרגע החיתוך של החבל, שהוא עצמו חסר משמעות. ניתוק מוקדם נחשב לניתוק מיידי או שניות ספורות לאחר שהתינוק מגיח לאוויר העולם, ואילו בניתוק מושהה מדובר על המתנה של שתיים-שלוש דקות לפחות, או על המתנה עד שחבל הטבור מפסיק לפעום.
המצדדים בהשהיה של הניתוק: טוענים כי הוא מאפשר לילוד לקבל את מלוא נפח הדם שלו הוא זקוק, דבר שמפחית את הסיכון שהוא יפתח בהמשך אנמיה וגם מאפשר לו מעבר לנשימה עצמאית באופן טבעי ונינוח יותר.
לעומתם טוענים המתנגדים : כי קיימת סכנה לכך שהילוד יסבול מפוליציטמיה (ריבוי כדוריות אדומות בדם הגורם לעיתים לצמיגות יתר שלו) או שהחיתוך המושהה יחמיר את הצהבת הילודית. בנוסף, חיתוך מוקדם מאפשר איסוף של יותר דם טבורי במקרים שהיולדת מעוניינת בכך.
איריס רז, יו"ר ארגון המיילדות הישראלי והמפקחת הקלינית של מערך חדרי לידה ומיון בביה"ח סורוקה בבאר שבע, אומרת כי בישראל מכירים את העובדות המדעיות, אולם אין הנחיות מקצועיות ברורות של משרד הבריאות או של ארגון הנאונטולוגים. עם זאת, בשטח המצב דווקא שונה ממה שמתואר במאמר הבריטי, ודווקא יש מודעות ונכונות להשהות את הניתוק.
"העובדות והיתרונות של השהיית ניתוק חבל הטבור נלמדות בקורסי המיילדות בארץ ומקבלות תמיכה בקרב המיילדות", אומרת רז. "כשמדובר בלידה טבעית, או בכל לידה וגינלית כאשר אין אינדיקציה רפואית לטיפול מיידי בילוד, המיילדת עושה כל שביכולתה כדי לאפשר את השהיית ניתוק חבל הטבור, על מנת לאפשר לילוד לקבל את כמות הדם לה הוא זקוק מהשלייה.
"כשיש צורך בהתערבות מיידית של רופא ילדים עקב מצוקת העובר – למשל במקרים שבהם היולדת קיבלה חומרי טשטוש כמו פטידין, או כשישנם מים מקוניאליים, או במקרים של לידת ואקום וכמובן לידת פגים – אנו נדרשות לבצע ניתוק מהיר של חבל הטבור על מנת להעביר את התינוק לעמדת הטיפול המיוחדת של הילוד.
כמובן שגם במקרים שבהם בני הזוג מעוניינים באיסוף דם טבורי אנו מחויבות בניתוק מהיר של חבל הטבור, על מנת לאפשר איסוף דם בכמות כזו שבמידה שהם יזדקקו למנת הדם הזו בעתיד הם יוכלו להשתמש בה, ויהיו בה מספיק תאי גזע עובריים".
"אנחנו תמיד מסבירים ליולדת ולבן זוגה שאנחנו נכבד את רצונם כל עוד התינוק מרגיש טוב", מסבירה רז , כי כך נוהגים במקרים של בקשת השהיית הניתוק. "במידה שיתעורר צורך בהתערבות מיידית לאחר הלידה לטובת התינוק, אנו ניאלץ לבצע ניתוק מיידי. בכל מקרה, אני ממליצה לכל יולדת שתברר מה עמדתה בנושא במהלך התכנונים שהיא עורכת לקראת הלידה. כפי שהיא בודקת נתונים כמו גישה טיפולית, מדיניות לגבי חתך חיץ ועוד – כדאי גם שתגיע עם עמדה מבוססת בנושא מועד הניתוק", מסבירה רז.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "ההחלטה על ניתוק חבל הטבור היא של צוות חדר הלידה, בהתאם לתהליך כל לידה ולידה. יחד עם זאת, מקובל כי הניתוק יתבצע מיד עם צאת היילוד. יש באפשרות כל יולדת לבקש להשהות את הניתוק, אולם ההחלטה היא באחריותו של הצוות המטפל ובהתאם למדיניות של כל בית חולים המוסמך לקבל לידות בישראל".
React to WordPress