בפסקול החיים הישראלי, לשיריו של יגאל בשן יש מקום של כבוד. שירים יפים ותמימים כמו הילדות עצמה, שהשתלבו בשגרה עד כדי כך שנהפכו לחלק בלתי מורגש ממנה. נאחל לבשן שישוב אל השגרה הזאת במהרה