מאת: מערכת און לייף

בסוף שנות ה-80 התרחש אונס קבוצתי בקיבוץ שומרת. כמעט 30 שנה חלפו מאז אותו מקרה מצמרר והוא עדיין מהדהד. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא השינוי בחוק שנעשה בעקבות פסק הדין המכונן שניתן בפרשה: בעת המשפט החוק ביקש "התנגדות" ואילו שופטי בית המשפט העליון, שמצאו את הנערים הפוגעים אשמים, פסקו כי על הנערים היה לחפש הסכמה "חופשית", אקטיבית, ברורה, ולא להסתפק בהיעדר התנגדות.  במילים אחרות, העובדה שלא היה "לא" מפורש לא אומרת שהיה "כן" מפורש.

 

עוד באון לייף:

 

על רקע ההתעוררות הציבורית והשיח החברתי המתפתח בנושא אלימות מינית, אנו נתקלות בביקורת הולכת וגוברת על השימוש במושג 'הסכמה' לצד דרישה חד משמעית להחליפו במונח 'רצון'. כרכזות במחלקות החינוך של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, המחנכות להסכמה חופשית, אנחנו מברכות על התרחבות השיח החברתי ואף מבינות את מקורותיה של הביקורת, אך חוששות שהיא עלולה לעשות עוול. להערכתנו, המושג 'הסכמה חופשית' עודו קריטי לשינוי הנורמות החברתיות הקיימות ואסור להוציא אותו מכלל שימוש בטרם עת.

 

המונח הסכמה חופשית כולל בתוכו שני היבטים: הן ביחס לפרטים המעורבים ביחסי המין, והן ביחס להקשר החברתי שבו מתקיימים יחסי המין.

 

ברמת הפרט, הסכמה חופשית מתייחסת למצב שבו כל אחד מהמעורבים ביחסי המין רוצה בהם, ומתוך כך המעורבים מסכימים יחד על עצם קיומם של יחסי המין ועל האופן שבו יתקיימו, כל זאת מתוך בחירה חופשית ומבלי שהופעלו עליהם לחצים או איומים כלשהם. בהקשר זה חשוב לזכור כי המושג 'רצון' מתאר מצב סובייקטיבי הנכון לאדם מסוים ברגע נתון. הוא דינאמי ויכול להשתנות בהתאם ליום, לשעה, למקום, לפרטנר/ית או לאקט המיני. הרצון הינו קודם כל מצב פנימי שאדם מזהה (ולפעמים גם מתקשה לזהות) בתוך עצמו.

 

כמעט מיותר להגיד זאת - רצונות של א/נשים שונים יכולים להיות חופפים ויכולים גם לסתור זה את זה. נקודה זו היא מהותית ביותר, שכן הדרך היחידה לוודא שרצון של אדם אחד לא יגבר על הרצון של אדם אחר - כפי שקורה במצבים של פגיעה מינית - היא להסכים יחד על המעשים, כלומר לבטא את הרצונות, לנהל עליהם משא ומתן ולהתקדם רק כאשר ישנה הסכמה חופשית של המעורבים.

 

להתקדם רק כאשר ישנה הסכמה חופשית של המעורבים. צילום: shutterstock

 

לצערנו, המציאות של המיניות בחברה שלנו לא מאפשרת לנו עדיין להסתמך על הלימה מוחלטת בין הרצון הפנימי לביטוי החיצוני שלו. בנים ובנות מחוברתים לשדר מסרים שפעמים רבות סותרים את רצונותיהם, הם לומדים להסוות את רצונותיהם ולומדים להתבייש בהם. למשל - כשמחנכים נערה לכך ש"בנות אינן רוצות מין" – היא לומדת להסתיר את רצונותיה המיניים או לשדר "קשה להשגה". כשמלמדים נער ש"בנים תמיד רוצים מין" הוא לומד להתעלם ממצבים בהם הוא לא באמת רוצה, או לחילופין משכנע את עצמו שמה שהוא עושה, גם אם הדבר דוחה או מרתיע בעיניו בהתחלה, הוא משהו שהוא בהכרח רוצה.

 

בנוסף, בסיטואציה מאיימת כמו זאת הקורית בעת פגיעה מינית, לא תמיד נצליח לתווך את חוסר הרצון שלנו לצד השני. הסיבות לכך הן מגוונות – החל בקיפאון ושיתוק הנובעים ממצוקה, דרך לחץ חברתי, בלבול, קושי בזיהוי הסיטואציה או אמביוולנטיות כלפי המעשה, חשש "לבאס" / לפגוע / להעליב את הפרטנר/ית ועוד. חוסר הרצון יכול להיות סמוי בדיוק כפי שהרצון יכול להיות סמוי. לכן, למרות שהאחריות על הפגנת הרצון האישי היא של כל אדם המשתתף באקט מיני, מוטלת עליו/עליה אחריות גדולה יותר לברר באופן אקטיבי את הרצון של מי שאיתו/ איתה. זוהי בעצם המהות של ההסכמה החופשית – הבנת המוטיבציות והרצונות של הפרטנר/ית, ובחירת התגובות והמעשים לפיהם.

 

בהיבט החברתי ההסכמה החופשית מייצגת נסיבות מסוימות שכחברה הגדרנו, באמצעות הנורמות והחוקים שלנו, כלגיטימיות לקיום יחסי מין (למשל: רק מעל גיל 14, לא בתוך המשפחה, לא בתוך יחסי מרות וכו'). בהקשר הזה חשוב לזכור שיש פעמים בהן הרצון האישי עומד בסתירה לנורמות, לערכים או לחוקים המקובלים בחברה, וכחברה אנו מצפים שהחוקים יקבלו עדיפות על פני הרצון, בטח במצבים שבהם יש חוסר הדדיות ברמה כזאת שיכול להשפיע על "חופשיות" ההסכמה. לדוגמא: הסכמה לכאורה של בת 14 לקיים יחסי מין עם גבר בן 40 היא הסכמה לא קבילה היות ופער הגילאים בין השניים מציב מלכתחילה יחסי כוחות לא שוויוניים ולא הוגנים.

 

לא רלוונטי אם היא הסכימה. צילום: shutterstock

 

בשל כך, בסדנאות אנחנו לא מסתפקות במתן הדגש לרצון האישי, אלא מסבירות באילו תנאים לא יכולה להינתן הסכמה חופשית, כלומר מתארות מצבים שבהם ה"הסכמה" בעצם אינה חופשית, בין אם מבחינה חוקית או הלכה למעשה (למשל: הפעלת לחצים, סחטנות ומניפולציות, תחת השפעת אלכוהול וסמים או מצב אחר המונע מאדם לתת הסכמתו החופשית, במסגרת אי שוויון בסטטוס החברתי, בתוך יחסי מרות וכיו"ב). אנו מדברות על החופש להסכים - עד כמה הוא חשוב בעת קבלת החלטות במסגרת יחסים מיניים ובכלל.

 

אנו תופסות מיניות בריאה וחפה מאלימות מינית ככזו המחברת בין המושגים 'רצון' ו'הסכמה חופשית', מבלי לוותר על אף אחד מהם, וכולל את שני ההיבטים – האישי והחברתי. אנו מחנכות להכרה בכך שלכל אחת ואחד מאיתנו יש רצון שונה ומשתנה, אנו מעודדות בירור הרצונות האישיים, במיוחד על רקע המסרים החברתיים הסותרים, ובמקביל אנו מלמדות כיצד לברר את הרצון של הפרטנר/ית. מתוך הכרה בהבדלים הבינאישיים ברצונות אנו סבורות כי קריטי גם ללמד כיצד להגיע להסכמה במצבים שבהם הרצונות לא חופפים, באופן כזה שלא יוביל לפגיעה מינית. כלומר כיצד לנהל משא ומתן מיני בטוח - לפני ובמהלך יחסי המין. ולבסוף, אנחנו לא מתעלמות מההקשר החברתי ומהנסיבות שמשפיעות על החופש שלנו להסכים או לסרב ליחסי המין.

 

אז איך אנחנו מחנכות ל'הסכמה חופשית'?

(1)   דרגות חופש בהסכמה או: עד כמה חופשית ההסכמה?

במקרים רבים אנחנו ניתקל במצבים שבהם הנער/ה מסכימ/ה אך ההסכמה לא נובעת מתוך רצון אלא מתוך הקונטקסט החברתי/ סביבתי / נסיבתי, כלומר מתוך כוחות או לחצים שפועלים עליה/ עליו. נראה את זה ביחסים בהם ישנו כוח או אי שוויון (למשל יחסי מרות או פער גדול במעמד החברתי), כשמתרחשת מניפולציה (למשל "אם את אוהבת אותי תשכבי איתי"), כשהמגע המיני נעשה תחת השפעת אלכוהול או סמים המשבשים את היכולת לזהות ו/או לבטא את הרצון וכמובן במצבים של סחיטה או איומים או במצבים שבהם מופעלת אלימות נוספת, מילולית או פיזית. חשוב ללמד להתייחס להקשר בעת מתן ההסכמה ולוודא שהיא נבעה אך ורק מתוך רצון חופשי.

 

(2)   "איזו הסכמה" – הבחנה בין הסכמה מרצה להסכמה מתלהבת

עלינו להבין שקיימים כל מיני סוגים של הסכמה, שרק אחד מהם הוא הסכמה חופשית המבוססת על הרצון האישי. כדי שנקיים מגע מיני עם מישהי/ו שמסכימ/ה באופן מוחלט ונלהב, ונימנע מלפגוע מינית, עלינו להציב את הגבול במקום בו קיים ספק לגבי סוג ההסכמה, כלומר להימנע מקיום איזשהו מגע מיני עם מישהי/ו שמעביר/ה אלינו מסר לא בטוח או מבולבל (כמו: "טוב נו, בסדר" או "לא יודע/ת"), ולחפש הסכמה אקטיבית, החלטית, יוזמת ומתלהבת, כזאת שלא משתמעת לשני פנים. אם יש ספק – אין ספק. אם לא בטוחים – עוצרים.  

 

(3)   בירור הסכמה- חיבור מחדש של תקשורת ומיניות

לבסוף, אנחנו מחנכות/ים בסדנאות שלנו לברר הסכמה. אנחנו מקדישות ומקדישים לחלק זה זמן ניכר במפגשים שלנו עם הנוער. מדוע? משום שמוטלת עלינו המשימה לחבר מחדש בין תקשורת לבין מיניות. להפריך את המיתוס שלדבר, לשאול, לברר לבדוק ולתקשר עם הפרטנר/ית לפני המגע המיני ובמהלכו זה "לא רומנטי" ולכן אסור, ולהציע אלטרנטיבה לפיה תקשורת לפני ובמהלך כל מגע מיני מצביעה דווקא על כבוד הדדי ותורמת לשוויון, להעצמה ובתכל'ס - ליחסי מין בטוחים יותר, מהנים יותר, טובים יותר.

 

 

קו סיוע לנשים 1202

קו סיוע לגברים 1203

תגיות