למה אנחנו גונבים מהמשרד?

עם יד על הלב, מי מאיתנו לא "משאיל ציוד" מדי פעם מהמשרד? לא מדובר על גניבה חלילה, אנחנו לא פושעים. רק לוקחים פה ושם איזה עט, חבילת מהדקים או טוש כי בדיוק נגמר לנו בבית וכבר לא נספיק לעבור בחנות.

ובכן, אתם לא לבד: כולם עושים את זה, ומדובר במעין הסכמה שבשתיקה: אף אחד לא מדבר על זה, אבל כל אחד סוחב מעת לעת משהו מהעבודה. מבדיקה שערכנו מתברר שהתופעה של עובדים שלוקחים פה ושם ציוד משרדי, צנצנות קפה ואפילו יותר מזה הביתה ללא כל רשות הוא סוג של נורמה כשמדובר בישראל. האם מדובר בנקמה, תוצאה של מרמור מהעבודה, חוסר חינוך או פשוט בתחושה שהכל מגיע לנו?

רינת (35) עבדה לפני יותר מעשור בחברת מחשבים ובמסגרת עבודתה קיבלה מחשב נייד לשימושה. "האמת היא שלא הייתה לי כל כוונה להשאיר את המחשב אצלי", היא נזכרת, "אבל לאחר שנכנסתי להריון הבוסית שלי הייתה נטפלת אלי בגלל כל שטות. היא לא הקלה עלי את החיים בכלל והיה לי ברור שאחרי הלידה אני לא אחזור לכאן.

"כשעזבתי את המשרד הייתי כל כך ממורמרת, שפשוט לקחתי את המחשב איתי כאקט של נקמה. הייתי בטוחה שהם ירדפו אחרי וינסו לקחת חזרה את המכשיר בכל צורה אפשרית. להפתעתי, זה לא קרה. הם פשוט שכחו מזה. כל פעם שהייתי מפעילה את המחשב, הייתה מציפה אותי מין תחושה קטנה כזו של ניצחון על מערכת שכל כך איכזבה אותי".

"כולם מרוויחים מהגניבה שלי"

גם דני (29) היה די ממורמר במקום העבודה שלו. הוא אמנם לא גנב לפטופ או מדפסת, אבל מבחינת עלות הציוד המשרדי שהבחור "ניקה" על בסיס שבועי, ההיקף די דומה. לדני יש גם אג'נדה שמצדיקה את הסחיבות שלו מהעבודה: "הרי במשרד לא באמת מרגישים שהעטים, הדיסקים הריקים, הדפדפות או הפתקים הדביקים חסרים.

"לי מצד שני זה מאוד עוזר בבית, כך שזו בעצם סיטואציה שבה כולם מרוויחים. אני יודע שמה שאני עושה זה לא בסדר ושאם יתפסו אותי, אני עלול לאבד את מקום העבודה שלי. זה מה שהופך את כל העסק למרגש ומרטיט בעיני".

מיותר אולי לציין, אבל נגד איש מהמרואיינים לכתבה לא הוגש מעולם כתב אישום, אין להם רישומים פליליים וככלל הם מוגדרים כאנשים נורמטיביים. יחד עם זאת, בשל הרצון להפוך את כללי המשחק בהם החברה מכתיבה את אופי הדברים והאנשים הקטנים רק נושאים בנטל, הם מוכנים להסתכן. "צריך להבדיל בין הגניבות הקטנות לגדולות (מעילות וכו')", אומר ד"ר גיל גולדצויג, פסיכולוג מצוות "לעוף" פסיכולוגיית ספורט מתקדמת.

"לא מדובר בהבחנה מוסרית, שכן ברמה הזו אין הבדל אם אדם גנב עט או מעל בכספי החברה. ההבחנה היא ברמה הפסיכולוגית. הגניבות הקטנות הן פעמים רבות של דברים שהעובדים לא באמת צריכים או יכולים בקלות להשיג בכוחות עצמם. הסיבה לכך טמונה בתחושה של חוסר תגמול הולם מצד מקום העבודה. הגניבה הקטנה היא הדרך של העובד להרגיש טוב עם עצמו  אל מול המערכת".

"לא יכולתי להמשיך לעבוד אחרי שנתפסתי"

הפסיכולוג תומר גוטמן מצוות "לעוף" מונה מספר סיבות נוספות לגניבות מהמשרד. "הגניבה יכולה לנבוע מנקמנות, חוסר שביעות רצון מהשכר או נורמה שמושרשת בקרב העובדים (הנעה חברתית). לדעתי זה גם עשוי להיות סימפטום של גבולות פרוצים במקום העבודה שנותנים לעובד את התחושה שהכל מגיע לו, או שהוא יכול לקבוע את החוקים".

בין אם מדובר בחוסר פרגון, נקמנות או מרמור, לא לכל מעשי הקונדס האלו יש סוף טוב. "אשתי ואני ניסינו לחסוך בכל דרך שהיינו יכולים", מספר אמיר (28). "לא היינו מוצאים שקל בלי שחישבנו לפני כן אם הוא ממש נדרש. בסופו של דבר, הגענו למסקנה שלקנות קפה מתוצרת חוץ זה עניין של מותרות ואפשר להסתדר בלי זה. החזקתי מעמד כמה ימים, אבל בסוף נשברתי.

"באחד הימים יצאתי עם כוס קפה מהמשרד הביתה, וראיתי שזה לא כל כך נורא אם המשרד 'יעזור' לי בתקופה הקשה. יום למחרת כבר שמתי מעט מאבקת הקפה בצנצנת ואחרי שבוע פשוט לקחתי את כל הקופסא. לרוע מזלי, מישהו שם לב לזה והציג בפני תמונות שלי מעלים את צנצנת הקפה לתוך התיק.

"באותו רגע רציתי שהאדמה תבלע אותי. לא היו לי מילים. הרגשתי מושפל וטיפש. לא יכולתי להמשיך לעבוד באותו מקום. פשוט לא הייתי מסוגל להסתכל לאנשים ולמנהלים בעיניים. מאז ועד היום לא לקחתי הביתה שום דבר מהמשרד, אפילו כשהיה לכך אישור".

בארה"ב מדובר בעבירה פלילית

בישראל מתייחסים לגניבות מהמשרד בקלות ראש יחסית. ביפן, למשל, החינוך הנוקשה והקפדני אליו נולדים הילדים, הופך אותם לעובדים צייתניים ויעילים שעושים הכל לטובתה של המערכת. אם זו נשמעת דוגמה קיצונית מידי, אפשר להסתכל גם לכיוון מערב ולראות ששם הנושא זוכה להתיייחסות כבדת משקל הרבה יותר מאשר בישראל. בארצות הברית ובאירופה גניבה מהמעביד נחשבת לעבירה פלילית, שהעונש עליה עשוי להיות כבד מאוד.

הבעיה בנושא הגניבות מהמשרד היא שמדובר בסיטואציה של ביצה ותרנגולת. אחרי הכל, מקום עבודה לא יכול לדאוג לשביעות רצון מלאה של 100% מהעובדים, שכן תמיד העובדים ידרשו שכר יותר גבוה, תנאים טובים יותר וכו'.

 אז מה בעצם אפשר לעשות? האם הגניבות האלו הן בבחינת רע הכרחי? התשובה היא לא. "קיימות מספר אפשרויות לצמצום נושאי הגניבות", מסביר ד"ר גולדצויג. "הדרך הראשונה היא החמרה בענישה על כל עובד שייתפס. המהלך הזה עשוי להרתיע את העובדים, אבל גם לגרום לרמת המרמור שלהם לעלות.

"האפשרות האחרת היא פשוט להתיר את לקיחת הדברים מהמשרד. באופן הזה לא יהיה מדובר יותר בגניבה, מה שמוציא את הטעם המתוק של עשיית מעשה אסור".

גוטמן אף מציע למקומות העבודה להעלות לסדר היום את נושא ההיעלמויות של ציוד משרדי. "בהרבה מקרים מה שלא נמדד, לא נחשב", הוא אומר. "אם צוות ההנהלה יכנס ישיבה עם כל העובדים בה יוצגו הנתונים, ההפסדים הכספיים והבעייתיות המתעוררת עקב כך, יכול מאוד להיות שהעובדים יירתמו למהלך ויחדלו ממנהגם".

אם מותר לקחת - תמשיכו לגנוב?

ישנן גם שיטות אחרות שנועדו לבער את התופעה, או לפחות להמעיט בהיקפים שלה. כך למשל, במשרדים רבים נהנים העובדים משיחות ללא עלות בטלפון הסלולרי. החשבונות המופקעים הביאו רבים מהמעסיקים להגביל את סכום ההטבה. אם העובד מדבר מעל לסכום הכסף המוקצה לו, הוא משלם את ההפרש מכיסו הפרטי.

דרך אחרת להפחתת השימוש הפרטי במכונת הצילום הוא התקנה של מונה צילומים, אשר יכול למפות את השעות בהן נעשה שימוש חורג במכונה, ועל ידי כך לכוון את ההנהלה לעובד שחורג מהכללים.

ההצעות של צוות הפסיכולוגים נוסו בלא מעט משרדים, והתוצאות לכך מרשימות. כמו בסיפור של ערן (40), שעבד בחברה להפצת דברי מתיקה. "כשהתחלתי לעבוד שם, כולם אמרו שהם לוקחים הביתה סוכריות ומסטיקים לילדים. בהתחלה נרתעתי מזה, אבל כשראיתי שכל העובדים יוצאים עם תיקים מלאים מיום העבודה, הרשיתי לעצמי גם לעשות זאת. כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד שם, המנהל שלי כינס ישיבה והודיע לנו שההנהלה בחו"ל החליטה לאפשר לעובדים לקחת מהמוצרים ככל שירצו.

"למחרת הגיע משלוח של כל סוגי הממתקים שהחברה שיווקה, ופשוט מילאו לנו את הארונות. מנהל הצוות אמר שכך זה יהיה מעתה והלאה, ומי שרוצה מוזמן לקחת, גם למשפחה ולחברים.

"כולם היו בטוחים שהמלאי הזה ייגמר בתוך ימים ספורים. אבל חל מהפך מדהים: ברגע שזה היה מותר, כל אחד לקח ממש מעט. כאילו הוציאו את הכיף שבגניבה. זה היה בעיני מהלך גאוני של ההנהלה שבמקום להילחם בעובדים, לפטר ולזרוע תחושה רעה, פשוט הפכה להיות חלק מהחגיגה".

לסיכום - אם אתם לא מאוכלוסיית המפלחים, כנראה שאתם זן נכחד. אבל אם אתם מבין אלו שיוצאים עם חבילת דפי ציור, עכבר, מרקר, מספריים או נייר דבק, אולי הגיע הזמן שתשאלו את עצמכם למה אתם עושים את זה. ועדיף שתחשבו על זה לפני שהבוסים שלכם יקראו את הכתבה וילמדו איך להתמודד עם המגיפה.