"הבוס חייך אליי הבוקר. אני כנראה מפוטר"
הרבה פעמים, כמו שאמר אייג'נט קופר בטווין פיקס, דברים אינם מה שהם נראים.
יש לא מעט סיטואציות בהן אנחנו מתקשים לפרש את המציאות: כשאנחנו יושבים עם הממונה שלנו, ולפתע הוא אומר משפט שלא הבנו, אנחנו מקדישים ימים כלילות לחשיבה אינסופית ושיחות בלתי נגמרות עם חברים ומכרים, במטרה לפצח את השאלה - למה לעזאזל הוא התכוון?
לפעמים זה נגמר טוב: פעם חזרתי לעבודה מירח דבש, לאחר חודש של העדרות. חמש דקות לפני תחילת הישיבה המחלקתית השבועית, המנהל אמר שאין צורך שאגיע אליה. באותו רגע נתקפתי פחד ועצבים בו זמנית. המחשבות שרצו לי בראש היו משהו בסגנון "חודש לא פה, וכבר אני מיותרת? זו שהחליפה אותי קיבלה את התפקיד שלי? אולי עשיתי משהו לא בסדר?" אחרי כ-45 דקות מייסרות, המנהל הציע שבכל זאת אצטרף לישיבה. נכנסתי וכולם צעקו: "מזל טוב, הפתעה!!". הם בסך הכל רצו לברך אותי לרגל נישואיי.
הנה עוד כמה דוגמאות למשפטים שהבוס אומר, ומה אנחנו מבינים מהם:
"אנחנו רוצים שתיקח חלק בפרויקט נוסף"
האם הוא מתכוון לזה שהוא סומך עליי ורוצה להגדיל את תחום אחריותי?
או שבעצם הוא אומר שאני לא עושה מספיק?
"אין צורך שתגיע לישיבה הזאת"
האם ממדרים אותי מנושאים מסויימים?
אולי רוצים לדבר עליי?
או שנושאי הישיבה פשוט לא רלוונטיים עבורי, ולא רוצים לבזבז את זמני?
"חשוב שתתעד כל מה שאתה עושה"
האם בודקים אותי בזכוכית מגדלת?
יכול להיות שהעבודה שלי מהווה מודל, שרוצים להעביר לאחרים?
ואולי זו פשוט דרישה של הקרן המממנת?
"מה עם לצאת לחופש?"
הוא מתכוון לזה שאני שחוק?
אולי בכלל מנסים להיפטר ממני?
שמא הוא מפרגן לי, אחרי תקופה ארוכה של התמסרות לעבודה?
"אנחנו רוצים לשלוח אותך לקורס"
האם אני לא מספיק מקצועי?
או שאולי באמת רוצים לקדם/לצ'פר אותי?
"החלטנו שמישהו נוסף יעבוד איתך על הפרוייקט"
לא סומכים עליי?
רואים שאני עובד קשה והחליטו להקצות לי עזרה?
יכול להיות שרוצים שמישהו אחר ילמד ממני?
למה בעצם אנחנו נוטים להיכנס להיסטריה מכל משפט כזה?
קיימים 3 פרמטרים מרכזיים, שהתמהיל ביניהם יקבע לאן ניקח את המשפט הבודד בפרשנות שלנו:
1. תנאים סביבתיים/אישיים סביבתיים במקום העבודה: רשת הנסיבות הסביבתיות הקיימות במקום העבודה, בזמן הנתון בו נאמר המשפט. מה המיקום שלי בהיררכיה, כמה קרדיט יש לי בסביבת העבודה נוכח דברים שעשיתי/לא עשיתי, מערכת היחסים עם ההנהלה ושאר העובדים, מהו המצב הכללי של מקום העבודה (מרוויח/ גרעונות/ חילופי הנהלה/ מיזוג/ מכירה וכד').
אם מתייחסים לפרמטר זה בנפרד, ככל שהתנאים הסביבתיים יהיו גבוהים יותר, הפרשנות שלנו תהיה לכיוון החיובי וההפך.
2. הערכה עצמית כללית: מדד זה מתייחס לכמה אני מכיר ביכולותיי ובמה שיש לי להציע, ללא קשר למה חושבים אנשים אחרים או להצלחה/אי הצלחה ספציפיים. ככל שההערכה העצמית גבוהה יותר, הפרשנות תהיה חיובית יותר ללא תלות בתנאים הסביבתיים. כמובן שככל שההערכה העצמית נמוכה יותר, סביר להניח שניקח את המשפט למקום שלילי גם אם התנאים הסביבתיים והאישיים סביבתיים מעולים ("אפקט הפולנייה").
3. מצב אישי ריגשי ספציפי: איפה אני בברומטר האישי רגשי, ללא קשר למקום העבודה.הנסיבות האישיות שלי ומה אני מרגיש כלפיהן. טוב לי או לא? גירושין/הריון/משבר בזוגיות/ מעבר דירה וכד'. ככל שיש הצפה רגשית שלילית, כך יגבר הסיכוי שנפרש את המשפט כביקורת נגדנו.
באופן לא רציונאלי, שני הפרמטרים האחרונים הם לרוב הדומיננטיים יותר. הבשורה החצי טובה היא שלפעמים אנחנו קולעים בדיוק למה שהמנהל שלנו התכוון, ולפעמים הקשר בין הכוונה של המנהל לפרשנות שלנו הוא מקרי בהחלט. מהיום תדעו, לפחות, להבין מהם המסננים לפיהם אתם מפרשים את הכוונה.





React to WordPress