העיסוק האמנותי בזהות פוליטית באמצעות הגוף חוזר למרכז הבמה בתערוכות של פאטמה שנאן וסמאח שחאדה. בציור ורישום וירטואוזיים הן רומזות כי נשים יכולות להיות כלואות גם במרחב חופשי כביכול