בשנה שעברה, בוולנטיינז הקודם-
בתור הארוך מדי הזה שהשתרך בהדרגה מאחורי מדף החמוציות האורגניות שאבא ביקש,
היא שמעה מישהי מספרת לבאבי שלה שהוא לא מאמין, היא מצאה סוף סוף את חלב הקוקוס בקרטון הירוק שהם חיפשו כל כך. "12 וחצי שקל לפחית, באבי, בחייאת, אבל קניתי, ברור שקניתי", התלוננה כשהיא עורמת עוד ועוד פחיות קרטונים ירוקים וחיוך הרואי שכזה נסוך על פניה, כאילו גושי זהב חיכו לה בפנים ולא מים משומרים, עכורים ונטולי טעם;
"אהה, ובאבי, אל תדאג," הוסיפה בקול המאושר הזה שלה, 
"ברור שלא שכחתי לקנות את השוקולד שאתה אוהב".

*

כשחזרה הביתה, נושאת שקיות עמוסות לעייפה בחמוציות אורגניות ותותים אדומים ללא חומרי הדברה תוך שהיא מקללת את האלוהים שברא אותה כל כך חלשה, אפילו חצי שקית היא לא מצליחה לסחוב,
עלה איתה שליח של פרחים, אוחז זר ורדים גדול יותר מהראש שלו ושלה גם יחד.
"את עליזה קייזנמן?" 
"קומה שישית, הדירה השמאלית", סיננה באדישות בעת שזר הפרחים העצום שומט מידיה את שקית החמוציות ומפזר אותן לכל עבר בתוך המעלית המצ'וקמקת הזו.
"סורי", מלמל השליח חרישית. "את צריכה עזרה?"
"לא," השיבה כשהיא מנסה לאחד בין השקיות בניסיון למנוע את הנזק הבא, "סעמק עם הוולנטיינז הזה כבר", הוסיפה. "ובכלל, מה לו ולאהבה? אהבה היא כל השנה. סתם לסחוט מאנשים כסף. מה, לא?" שאלה את השליח שכבר נבלע אל הקומה השישית, דופק על הדלת השמאלית למעלית, והופך, ולו לרגע בודד אחד, את עליזה קייזנמן הזקנה לאישה הכי מאושרת בעולם.
*

*

כשישבה בבית, לבושה בחזיה ורודה וזולה שתמיד מכילה בתוכה יותר כרית מחזה
ותחתונים לא תואמים, 
צופה בסרטי אהבה באיכות אייץ' די ובוכה את חייה אל תוך קערת חמוציות אורגניות, היא רצתה את זה פתאום כל כך; את זר הפרחים הענק בוולנטיינז המטופש, הגם שנועד רק כדי לסחוט מאנשים כסף; לפתוח את הדלת באמצע היום לשליח מיוזע ולהיות, אפילו לרגע אחד, האישה הכי מאושרת בעולם; רצתה כל כך את הבחור הזה לספר לו שהיא לא שכחה את השוקולד שהוא אוהב, או לגולל בפניו, שעות על גבי שעות, כמה היא שונאת את הבוסית המתנשאת שלה בעבודה-
באבי כזה לצפות איתו בסרטי אייץ' די,
לקנות איתו חלב קוקוס מפחיות קרטון ירוקות,
לאהוב אותו בלילה ולריב איתו בבוקר,
להעלות איתו תמונות מעוצבות לראווה באינסטגרם
ולשמור את המכוערות אי שם במעמקי כרטיס הזיכרון שבגלריה.
באבי כזה לבכות אליו כשהכל מסביב מתפרק
ולבנות איתו מחדש את הכל;
לקנות איתו גלידה בשלהי פברואר הקפוא, 
להיתקע איתו באוטו כשגשם רועם על החלון;
באבי להחזיק אותו חזק ולדעת,
שיש לה פינה בעולם לחזור אליה;
שבמרוץ החיים המטורפים האלה, 
יש לה מישהו לרוץ איתו.

*
"אבסורדי", סיננה לעצמה כשבצעה את עוגת הוולנטיינז הפרטית שלה ומחתה מעליה מסקרה ספוגה בדמעות,
"אני בכלל לא אוהבת חלב קוקוס."