להיות בת זוג של חולה ספורט

 

אני בטוחה שגם בעוד שנים רבות לא אשכח את אותו הרגע שהרגל שלו רעדה כשעמדנו מול החופה.  

הוא היה לחוץ ולא חדל להקפיץ את רגלו בצורה הזאת שמעידה על אנשים שהם מתוחים.

"אתה מתנהג כאילו אתה זה שהולך לשבור את הכוס", אמרתי לו וצחקתי.

אותו זה קצת פחות הצחיק. "את יודעת מה המשמעות של המשחק הזה בכלל, את יודעת מה זה בשבילי?! אני לא מאמין שמכבי באיטליה בגמר ואני פה בחתונה של חברה שלךI".

"אני אמרתי לך לבוא?" עניתי בטון עצבני. "אתה התעקשת".

הוא לא ענה, רק חייך.


כמה חודשיים אחר כך הוא סיפר לי שהסיבה שויתר על הגמר של מכבי עבור חתונה שלא ממש עניינה אותו היא העובדה שידע שאהיה אשתו. הוא צדק, טוב עדיין לא ממש, אנחנו עוד ממתינים לחופה שמיועדת להתקיים בעוד מספר חודשים. בינתיים, אני לומדת לחיות עם המאהבת שמגיעה בדמותו של מסי, לפעמים לברון ג'יימס ויש גם דייטים בימי א' עד ה' עם מירי נבו (מגישת חדשות הספורט) ועוד אצלי בסלון!  זה שאני בכלל יודעת מי זה לברון ג'יימס זאת תגלית בפני עצמה. לא רק שאני יודעת מי הוא, אני גם יודעת את כל ההיסטוריה שלו כשחקן, הוא שיחק שנים בקליבלד והיה השחקן הכי טוב שלהם, לפני כמה שנים עבר לשחק במיאמי ותושבים של קליבלנד החרימו אותו. כשהשנה הוא חזר לשחק בקליבנד הייתה התרגשות גדולה, אה וזאת גם הקבוצה שדייויד בלאט מאמן. בנות, נכון שהמידע הזאת לא אמר לכן כלום ולא ממש עזר לכן בחיים? זה מה שגם אני אומרת.

 

פעם אחת, מיני רבות כשהוא החליט שנורא חשוב לו להראות לי סרטון ביוטיוב על שחקן שעד אותה שניה לא ידעתי בכלל על קיומו, עצרתי אותו. "למה אתה חושב שזה מעניין אותי? כל המידע הזה תופס לי יותר מדי מקום במוח". בפראפזה לשיר של אריק ברמן, לפני שהכרתי אותו אופסייד עבורי היה שם של להקה, דרבי זאת ארץ רחוקה ומי שמבשלת זאת המנקה (טוב, במקרה שלי זאת אני). שלא נדבר על שלא היה לי מושג מה נבדל, ריבאונד (המצב עד כדי כך גרוע), ושיש קבוצה שהמדים שלה ורודים והיא לא שייכת לקהילה.  

 

יש הרבה גברים שאוהבים והאוהדים ענף ספורט, אך בדרך כלל זה מסתכם באחד. אני קיבלתי גבר עם כל החבילה, כדורגל, כדורסל וטניס. הוא לא מזניח אף אחד מהם, את כולם הוא מטפח ומקפיד לראות את כל המשחקים החשובים לטענתו. אם זה רק המשחקים החשובים זה לא נורא, חשבתי לעצמי בהתחלה כשהייתי עוד תמימה. זה היה כשלא ידעתי שכל יום יש משחק חשוב, שלרוב נמשך לפחות שעתיים וזה בלי להחשיב את החצי שעה שידור  שיש לפני, ושעה חדשות הספורט אחרי (כי לא מספיק לראות את הגול פעם אחת צריך גם שידור חוזר ופרשנויות) ולקינוח יציע העיתונות. כל יום ב- 23:30 בלילה, עוד פרט שאני לא צריכה לדעת. כך יוצא שכל משחק עלול להימשך בין 4-5 שעות.   


שלא תטעו אני בעד תחומי עניין, אין ספק שהם מוסיפים פלפל לחיים, פשוט כשיש יותר מדי פלפל אז הפה בוער. במקרה הזה אני בוערת, מעצבים. לפעמים הוא נוטה לחשוב שהכל סובב סביב המשחקים שלו וזה מטריף אותי. אם למשל אנחנו רבים או מתווכחים על משהו, כמו כל זוג נורמטיבי, הוא ישר יוצא בהצהרה, "עשיתי לי את זה בכוונה, את תמיד חייבת לדבר על זה לפני משחק". או, "יופי, עכשיו אני אחשוב על זה כל המשחק ולא אהיה מרוכז בגללך". הבעיה שהוא באמת מתכוון לזה, הוא בטוח שאני מתכננת דברים כדי לחבל לו במשחקים, גם אם אני לא מרגישה טוב. "כל פעם את לא מרגישה טוב כשיש משחק", הוא אומר לי. אבל כל הזמן יש משחק!


[video:https://www.youtube.com/watch?v=OPVdyY2ZbfI]

 

תהיו בטוחים שאת העובדה שהוא ויתר על הגמר של מכבי עבור החתונה של החברה הכי טובה שלי, שמעתי עד היום עוד עשרות פעמים ואיתי עוד עשרות אנשים. הוא לא הפסיק להלל את עצמו ולספר כמה הוא אצילי  שעשה כזה ויתור למעני. אך היום, אחרי מעל שנה ביחד, כשאני יודעת עד כמה הוא חי ונושם ספורט, אני חייבת להודות שזה באמת ויתור. בכל תחילת שבוע הוא מספר לי על לו"ז המשחקים שלו לאותו שבוע, כדי שלא אתכנן לעשות איתו דברים. באחת מהפעמים שהלנתי על כמות המשחקים (שבוע קשה) הוא אמר לי, "אני לא מהמר, לא מעשן סמים, לא בוגד ואעשה הכל בשבילך, אז נכון יש לי אובססיה לספורט, אבל פה זה נגמר".

בתור אחת שאוהבת להיות צודקת, אני לא אוהבת להודות שאחרים צודקים, אבל הוא צדק. אז כמה שאני מתלוננת, כל עוד ספורט זאת "השריטה" שלו, וכל עוד אפרו אמריקאי, מיוזע, בגובה שני מטר הוא המאהבת שלו, אני יכולה לחיות עם זה.

אז שכן ירבו משחקי ספורט מכל המינים וסוגים. לחיי פיפ"א!