מאת: מערכת און לייף

נאן גולדין היא צלמת בינלאומית, שנמצאת בעיקר על הציר בין ניו יורק, פריז וברלין. אחרי עשור שבו שקעה בדיכאונו קשים, היא חוזרת בסדרת תמונות שמתארות רגעים משמעותיים בחייה המורכבים. גולדין נולדה בשנת 1953 למשפחה יהודית ממעמד בינוני בוושינגטון, את רוב שנות ילדותה העבירה בפרברים של העיר. החיבה לצילום התחילה כשהיתה ילדה, וחיפשה כל דרך אפשרית לברוח מהיחס הנוקשה שקיבלה מהוריה, ומצאה בצילום את הדרך המושלמת שלה.

 

דווקא אירוע טרגי שזיעזה את עולמה, חיבר אותה סופית לתחביב שכל כך אהבה. 

?התחלתי לצלם אחרי שאחותי התאבדה?, אומרת גולדין בראיון למגזין ?פוטו טרנד?, ?ברגע שאיבדתי אותה פחדתי מהרעיון שאני יכולה לא לזכור דברים?.

אחרי שאחותה מתה כשהייתה בת 12, היא עברה מוושינגטון לבוסטון, ניתקה קשר עם העולם ולא דיברה עם אף אחד. המצלמה, לטענתה, עזרה לה ליצור חיבור לאנשים ודרך להביע את עצמה. לאחר כמה שנים, גולדין התחילה ללמוד בבית הספר לאומנויות בבוסטון, שם פגשה את דייויד ארמסטון. ארמסטון היה דמות מפתח בחייה, הן המקצועיים והן האישיים; הוא צלם נודע בזכות עצמו, ופרץ את המחסום של גולדין בפרוייקט שלה, כשימש כפורטרט הראשון, בו הוא דיגמן כטראנס.

ארמסטרנג היה גם המדריך הנפשי של גולדין, והוא זה שהוביל אותה בתוך העולמות החדשים שריתקו אותה. במקביל היא התחילה לצלם סדרת תמונות שלימים תהפוך אותה לצלמת ידועה בעל שם עולמי: ?הבלדה על התלות המינית?. סדרת תמונות עוצמתיות שנחשבות חלק מגל של צילום עכשווי. במשך 15 שנה, אספה גולדין כ-800 תמונות, שכוללות סצנות אמיתיות מהחיים המורכבים שלה. הן מכילות סקס, אהבה, הוללות, אלכוהול, סמים, אלימות ומוות. חלק מהתמונות קשות לצפייה, חלקן מכילות סיטואציות מטרידות ביותר, אבל כולן מלאות בריאליזם עוצמתי, כנות, ומציגות קשרים אמיתיים בין צעירים שמחפשים את דרכם ברחבי העולם. 

 

?במהלך השנים, העבודה שלי עסקה בעצמאות סקסואלית?, אומרת גולדין. ?אני מאוד אובססיבית מהעובדה שאפשר להימשך לאנשים שלפי חוקי החברה לא אמורים להתאים לך. גם ברמה האינטלקטואלית וגם ברמה הרגשית.

 

בתחילת שנות ה80, האיידס נכנס בכל הכח לחייה של גולדין. הפריצה האגרסיבית של המחלה באותן שנים, הדביקה והרגה כמה מחבריה הטובים ביותר של גולדין. ברגעי קושי אדירים, היא הצליחה ללכוד את נשימותיהם האחרונות מבעד לעדשת המצלמה. כחלק מההתמודדות עם הקושי, היא התחילה לצלם גם את עצמה. התמונה הראשונה בסדרת התמונות שלה, היא התמונה של גולדין עצמה, שבה היא נראית מוכה וחבולה לאחר שחטפה מכות אלימות מאוד מבן זוגה, אירוע שבו כמעט ואיבדה את עינה.

גם התקופות שבאו לאחר מכן לא היו סוגות בשושנים. לקראת סוף שנות ה-90, גולדין הלכה וחזרה מספר פעמים מגמילות ארוכות, היא מתארת את השנים הללו כגיהנום אישי. את שנות ה-2000 העבירה, לצערה, בבתי משפט שעלו לא מעט כסף, לאחר שאחד מחבריה הטובים תבע אותה ולא היה מעוניין להופיע יותר בסדרת התמונות שלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנים האחרונות, גולדין נסוגה מהרעש ומהעולם שסובב אותה, ועסוקה בעיקר בריפוי עצמי מהחשיכה שליוותה אותה רוב חייה. בימים אלה, גולדין, בת 62, עדיין מציגה את עבודותיה ברחבי העולם. הקהל מעריץ את עבודותיה, ונראה שהתהליך הפנימי שהיא עוברת משתלם לה והיא מצליחה הצלמת הצליחה להשתחרר סופית מהימים הקשים.  

כהוכחה לכך, היא כבר לא חושבת שצילום תמונות הוא הכרחי לחיה.

תגיות