אנחנו מרבים להשתמש במילה "דיכאון" ביום יום, כדי לתאר הרגשה של מצב רוח ירוד.
באוצר המילים לתאור ההרגשה קיימים גם: מדוכדך, מצוברח, עצוב, בדיכי, בבאסה, בדאון ועוד, מילים שרוצות להגיד שהמצב הוא "מה זה על הפנים"....

בעידן בו אנו "מוכרחים להיות שמח"  ושואפים להצהיר "פאן לי, פאן לי", העצבות, מצב הרוח הירוד, הופכים לרגשות שאנחנו לא אוהבים להרגיש. מתקשים להכיל, ורוצים להפטר מהם כמה שיותר מהר.

אני רוצה לדבר בשבחו של מצב הרוח הירוד. 
אבל לפני כן, רוצה לפתוח סוגריים ולעשות קצת סדר:

מקצועית יש הבחנה ברורה בין:  עצבות, תגובת אבל, דכדוך מתמשך ודיכאון חמור.

כאשר איש מקצוע אומר שמדובר בדיכאון הוא מתכוון  בדרך כלל ל"דיכאון חמור" (מייג'ור דיפרשן) הקריטריונים לאבחנה מצויים בספר האבחנות של ההפרעות הנפשיות ה- D.S.M* זהו מצב שדורש טיפול מקצועי. הטיפולים התרופתיים והפסיכולוגיים הם לרוב יעילים ומומלץ ביותר לטפל עם הופעת הסימנים הראשונים כדי למנוע נזקים אי-רברסביליים (כמו לאבד את העבודה, להרוס מערכות יחסים ועד להתאבדות) את הקריטריונים המפורטים של האבחנה, על גורמי הסיכון לסבול מדיכאון חמור והשיטות הטיפוליות אכתוב בפוסט אחר. כמובן שניתן לפנות אלינו למרכז "רזולוציה" www.resolution.co.il להערכת מצב וקבלת טיפול. 

אני חלילה לא רוצה לדבר בשבח הדיכאון החמור, אלא לזכותם של העצבות ושל הדכדוך המתמשך. אלה המצבים השכיחים, אשר כאמור, לרוב אנו רוצים להפטר מהם, למרות יתרונותיהם:

למבט העיניים העצוב יש תמיד ניחוח רומנטי, מצב רוח ירוד הוא אמצעי נהדר לקבלת תשומת לב, הוא לרוב תרוץ מצויין להשתמט מכל מיני מחוייבויות ולפעמים הוא מוקל בטווח הקצר ע"י שימוש באלכוהול או חומרים אחרים.
אז אם לא השתכנעתם עד עכשיו שזה ממכר להיות במצב רוח ירוד, אציג בפניכם עוד יתרונות.

מצב הרוח הירוד הוא "איתות" הוא מעביר לנו מסר, שמשהו בהתנהלות שלנו, בתרכובת של התכונות שלנו דורש שיפור. האיטיות הזאת, ההתכנסות, חוסר החשק לזוז, המאפיינים את מצב הרוח הירוד, עוזרים לנו לעצור להסתכל פנימה ולבדוק.

מה הדכדוך מלמד אותנו על עצמנו?

הדיכדוך מלמד אותנו שיש לנו מקבץ תכונות אשר כל אחת טובה ומועילה בנסיבות מסויימות. אך כשהתכונות מופיעות בשילובים מסויימים או במינונים גבוהים, הן עלולות לעמוד בעוכרינו.

ואלו הן: 

שאנחנו חוששים מכישלון ושואפים למושלמות - הרצון הבלתי מתפשר להיות "הכי", נועד מראש לנחול אכזבה, שכן לא ניתן להיות 100% בכל תחום כל הזמן. מפח הנפש הבלתי נמנע, מאי העמידה באידאלים של עצמנו, הולך ומצטבר ומוריד את מצב הרוח. המאמץ הנפשי והפיזי ברדיפה אחר המושלם מתיש ומביא לתחושות העייפות וחוסר הכוחות המתלווים לדיכדוך

שאנחנו עסוקים מידי בלרצות את האחרים - תשומת לב רבה מידי, למה האחר חושב עלי מה הוא רוצה ואיך אני יכול לספק אותו, לעיתים קרובות בא על חשבון הצרכים והרצונות שלנו. קיפוח הצרכים שלנו, דיכוי מתמשך של רצונותינו הוא מתכון בטוח להרגיש מדוכדך.

שאנחנו לא מסתדרים עם כעסים - כאשר אנו לא יודעים לבטא את הכעס שלנו בצורה יעילה, שומרים אותו בבטן, ועסוקים בהעלאת הגירה של הכעסים שלנו על כל מיני עלבונות, זה עושה טעם מר. זה מייצר דיכדוך.

שיש לנו בקורת עצמית גבוהה - כשאנחנו עסוקים בלהלקות את עצמנו, בלהרגיש אשמים על כך שלא היינו בסדר, בעניין זה או אחר, זה פוגע במצב הרוח.

שאין לנו יכולת לעשות מינימליזציה - כשיש לנו נטייה לראות את המציאות העגומה כמו שהיא, כאשר אין לנו את היכולת לשקר לעצמנו ולהפחית בחומרתם של דברים, מובטח לנו שנרגיש עצב ודיכדוך.

 

כלומר, הדיכדוך המתמשך מכוון את הפנס ומאיר את התחומים בהם כדאי לעשות שינוי: 
לחתור פחות למושלמות ולהסתפק בשלמות וההשלמה.

לעסוק פחות בריצוי אחרים

ללמוד לבטא כעסים בצורה אסרטיבית

להפחית את הביקורת וההלקאה העצמית

ללמוד לשקר/לטייח/לייפות קצת את המציאות

 

אז למי שיש משהו להגיד בגנות הדיכדוך, שיקום.