כבר שנים שאני נמצאת במסע של חקר אל עבר הייעוד שלי. תמיד ידעתי, כבר מגיל קטן שתחום הריפוי מושך אותי אבל היתה זו דרך די פתלתלה שהובילה אותי הלום עד לנקודה שבה הצלחתי לדייק את זה עבור עצמי. הדרך אל הייעוד היא לא פשוטה. המצפן שבידנו הוא הלב ובגדול אנחנו יודעים באיזה כיוון אנחנו הולכים אבל הסחות הדעת והרעש מסביב  מסיטים אותנו הרבה פעמים מהנתיב, יוצרים פיתולים ומאריכים לנו את הדרך.

 

אבל מגיע רגע מסויים בחיים בו אנחנו כבר פחות מזגזגים ואיכשהו עולים על המסלול שלנו ואז הדרך מתחילה להפתח. שנים שייחלנו לרגע הזה, שבו נבין בבהירות מהו אותו דבר שנשמתנו מבקשת לעשות בחיים האלה וכשזה מדוייק זה מתחיל להתגלגל מעצמו והדרך שלנו הופכת קלה יותר וזורמת.

 

כל חיי חיכיתי להגיע למקום הזה, למצב הזה, שבו הדברים יהיו ברורים לי והדרך תפתח. כשזה מגיע לייעוד, הפחד שאנחנו הכי עסוקים בו כל החיים הוא הפחד להכשל, הפחד שלא נמצא את הדרך, הפחד שלא נגיע למימוש, שלא נצליח, שלא נהייה טובים. על הפחדים האלה גדלנו. מה שלא דיברו איתנו עליו הוא - הפחד שבמימוש.

 

בדרך האישית שלי, אני נמצאת עכשיו במקום הזה והפחדים שעולים הם פחדים שלא הכרתי. הפחד מכשלון מעולם לא שיתק אותי. הוא עיכב אותי, גרם לי לדחיינות, עצלנות והתמהמהות אבל לא היה בו שום דבר שהכין אותי לבאות, למפגש הצונן עם הפחד ממימוש, הפחד מהצלחה. הפחד מהצלחה הוא מקפיא, הוא משתק, הוא נוטע אותך עמוק באדמה. הפחד להיות בעוצמה שלי, בייעוד שלי.

 

ברגע שאנחנו עולים על דרך המלך למימוש הייעוד אנחנו גדלים בקצב מואץ. אנחנו חוקרים ומגלים את עצמנו כל יום מחדש, שואלים שאלות ומקבלים מיד את התשובות, נשאלים שאלות ומספקים מיד את התשובות, אנחנו On fire! ואז מגיע איזה רגע כזה של סחרור ופתאום אתה קולט שהקרוסלה הזאת מסתובבת יותר מדיי מהר ואתה רוצה לרדת.. עד היום היית במקום של דחיינות, של עצלנות, של הימנעות ועכשיו פתאום הכל רץ ואתה משתנה בקצב מטורף ואנשים חווים אותך אחרת ומסתכלים עלייך אחרת ו.... אין לך בגוף מקום להכיל את עצמך החדש שמתפתח פה וגדל בקצב מטורף. אתה לא רגיל לקצב הזה. אתה רגיל שהכל הרבה יותר איטי ויש לך זמן לחשוב, לעכל, לנתח, להתפלסף ועכשיו הכל קורה מהר מדיי. הכל פשוט קורה.

 

לא הכינו אותי לפחד ממימוש. לא הכינו אותי לפחד מהצלחה. לא לימדו אותי איך זה מרגיש לגעת בקצה הכנפיים של המלאכים המלווים אותי. לא לימדו אותי לקבל כל כך הרבה אהבה והוקרת תודה והערכה. לא לימדו אותי איך זה מרגיש כשכל העיניים נשואות אליי, כשמחכים למוצא פי. לא לימדו אותי להצליח. ואני לומדת את זה עכשיו לבד. וזה לא פשוט בכלל. אף אחד לא אמר לי את זה.

זה  לא   פשוט     בכלל.

 

אני שולחת אנשים כל יום לממש את הייעוד שלהם. אני זורקת אותם למים העמוקים. אני מציגה בפניהם את האפשרויות הכי נשגבות וגבוהות שלהם למימוש. אני רואה את הפחד שלהם בעיניים. שלא תחשבו שאני לא רואה את הפחד בעיניים ושלא תחשבו לרגע שאני לא מכירה את הפחד הזה.

 

חברים, אני יודעת שזה לא קל. זה מפחיד, זה משתק והרבה הרבה יותר קל לנו להשאר במקום הבטוח שלנו על שפת הבריכה מבלי לקפוץ לעמוקים. אני יודעת. הייתי שם רוב שנות חיי על שפת הבריכה. אבל אני מבטיחה לכם שברגע שתקפצו לא תרצו לצאת יותר מהמים. גם אם קר ורטוב לכם, גם אם התעייפתם, גם אם בלעתם מלא מים עם כלור, גם אם שורף לכם בעיניים, גם אם אתם מרגישים שאין לכם כוח יותר, גם אם אתם רועדים ונוקשות לכם השיניים, דבר אחד בטוח: לא תרצו לצאת יותר מהמים.