תעזי להקשיב לעצמך מהעתיד
תשחררי: רציתי לדבר איתך היום, ולתעד את השיחה בינינו, כדי שישמעו גם אותך. כי את בעצם לא כזו מיוחדת, כלומר את כן, מאוד, אבל מה שאת מרגישה ומה שעוצר אותך- יש הרבה שמרגישים ומרגישות כמוך. ואולי יעזור לאחרות ואחרים לקרוא על זה.
שרית: קודם כל ברור שאני מיוחדת, כמו כולם, חחח :) דבר שני, מה הקטע עם לשון נקבה?
תשחררי: ובכן, אני פמיניסטית ובנוסף אני מאמינה שהבעיה שלך היא בעיה של נשים בעיקר.
שרית: טוב, אז אני לא פמיניסטית, כי אני שפויה :P ובכלל אני יותר דומה לבנים, עובדה שרוב החברים שלי הם חברים ולא חברות.
תשחררי: בואי נחזור לנושא, אולי תספרי לי קצת מה את מרגישה ביחס להצלחות או לכשלונות שלך? דברים שאת רוצה להשיג בחיים לדוגמה.
שרית: יש הרבה דברים שהולכים לי טוב, נגיד בלימודים, וברור שזה מגניב, אבל הם פחות מעניינים אותי. בתכלס הכי הייתי רוצה לצייר, קומיקס בעיקר. כלומר, אני מציירת כבר עכשיו אבל זה מעפן כזה.
תשחררי: מה זאת אומרת?
שרית: אני מציירת אבל זה חובבני כזה. זה לא משהו נגיד שהייתי יכולה להדפיס ולמכור באייקון (כנס מד"ב ופנטזיה).
תשחררי: הבנתי. מה כן מוכרים באייקון נגיד?
שרית: לא יודעת, זה דברים ברמה אחרת. אנשים שרובם נמצאים ברמה מקצועית, שיש מישהו שכותב להם וזה ממש מודפס ואחרים קוראים את זה והכל.
תשחררי: ואת מה שאת עושה לא ירצו לקרוא?
שרית: לא יודעת, מדי פעם אומרים לי שמה שאני עושה ממש יפה אבל זה כי הם לא יודעים לצייר. מי שלא יודע לצייר חושב שכל קשקוש שאני עושה זה וואו ומדהים והכל. אני יותר מבינה מהם, ואני רואה את ההבדלים בין מה שאני עושה לבין מה שמקצוענים עושים.
תשחררי: ומה יקרה אם למרות שאת "חובבנית" תנסי נגיד להדפיס ולמכור כמה חוברות?
שרית: לא יודעת, זה בטח ייצא נורא מעפן. אני אשב שם כל היום עם החוברות ופעם בשלוש שעות מישהו יעבור וידפדף ויגיד כזה "מגניב" וילך הלאה וזה יהיה פשוט מעפן, אני בטח ארגיש עם זה חרא.
תשחררי: ואיך את עכשיו מרגישה עם זה?
שרית: לא הבנתי. ברור שעכשיו אני מרגישה פחות טובה מהאחרים, אבל זה ברור לי למה, אמרתי לך, זה עניין של רמה.
תשחררי: את חושבת שמישהו בא ואמר למישהו מהאמנים האחרים "עכשיו אתם מקצוענים, יש לכם אישור למכור"?
שרית: חחח מן הסתם לא, אבל.. לא יודעת, אני מקווה שאם אני אמשיך להשתפר אז יהיה לי הבטחון לעשות עם זה משהו. אני אהיה פשוט מתישהו מספיק טובה ככה שלא יהיה לי ספק בכלל.
תשחררי: שרית, אני יכולה להגיד לך, בבטחון מלא ומנסיון של אחת שבאה מהעתיד, שאת הולכת לעשות דברים הרבה פחות טובים מעכשיו ולהציג אותם עם הרבה יותר בטחון.
שרית: חחח נשמע טוב, יענו להיות מהאלה שלא מודעים לעצמם?
תשחררי: את יודעת, חלקם באמת לא מודעים לעצמם. אבל חלקם פשוט החליטו שהם נותנים לעצמם אישור לעשות מה שבא להם, לא לחכות למצב שאין להם ספק, לא לחכות שמישהו יגיד "אתם טובים מספיק". פשוט החליטו בקטע הכי מודע שיש ללכת על זה. פשוט ככה.
שרית: אם זה ככה, אז זה נשמע אדיר. הלוואי ואני יכולתי.
תשחררי: לשמחתנו, את יכולה. ואת תעשי את זה. קודם רק פעם ב-, אולי אחרי איזו בירה, אולי רק מוקפת בחברות טובות. מדי פעם את תעזי, ובאמת יהיה מעפן כמו שאת אומרת, או אפילו ממש מביך, ולפעמים לא. אבל לאט לאט את תביני שאין מה לחכות. גם ה"מקצוענים" שנראים לך כאילו סיימו את כל מה שיש ללמוד, תמיד ממשיכים להשתפר, תמיד חושבים שמה שהם עשו לפני שנה יכול היה להיות הרבה יותר טוב. אבל אין מה לחכות למצב מושלם שלעולם לא יגיע. אל תעצרי את עצמך, תעזי לתת לעולם לעצור אותך. תתפלאי לראות כמה רחוק תגיעי.
תשחררי הוא דף פייסבוק לנערות ונשים שמתמודדות עם פרפקציוניזם
לראייתי פרפקציוניזם היא מחלה נשית.
הקול הפנימי הביקורתי והקוטל הורס לנו את איכות החיים.
מעבר לכך, הוא מונע מאיתנו להעז, לטעות, להתנסות, דברים חיוניים כדי לחיות את החיים במלואם ולממש את הפוטנציאל שלנו.
את הקול הפנימי הזה אפשר לשנות. "תשחררי" מכיל משפטים חדשים שאנחנו יכולות לשנן לעצמנו. משפטים שעוזרים לנו לסלוח לעצמנו על היותנו אנושיות, ועל ידי כך להגיע רחוק יותר.





React to WordPress