מסע ומתן בזמן 3

סיפור דרך ? על פרשת דרכים

 

ככה מתחיל כמעט כל יום שלי. יוצאת להרצאות על סרט חדש, מסע כורסא על מקום ותרבות בעולם, על אמנות מחוץ למוזיאון או לטיול בעקבות ספר. מגוון הרצאות גדול ורוב התכנים שלו מאופסנים ב icloud  שבראש שלי.

נכנסת לרכב, מחברת נייד לבטרייה, לוחצת על אייקון waze  בסלולרי למסלול דרכו הכי כדאי לנהוג ולהגיע בזמן ליעד. איזו דרך וכמה זמן? שתי שאלות מרכזיות בכל מסלול שעושים בחיים. בניגוד למציאות בה השאלות האלה נשארות פתוחות, בעולם הסלולר הwaze  נותן תשובה מיידית של פירוט מסלול בצורת מפה או מילים. ולי כמעט תמיד יוצא לעלות על "סיפור דרך" שהפנייה הראשונה בו נקראת "על פרשת דרכים"... טוב נו על הבוקר החלטות זה קצת מוקדם לא?

במקומות שהנהיגה אליהם יותר מחצי שעה, אני נותנת לראש זמן לעוף עם האסוציאציות שהדרך והחיים מספקים. לא שיחות לא סידורים, לא דיבורים. (גם בגלל שאני לא רואה טוב את המספרים והשמות בסלולר שמותקן לי ברכב....) ואם מתעלמים מהאלימות והמשוגעים שעל הכביש, יש לי אפילו קצת שקט.

אולי בגלל זה התאהבתי באיים הקנריים. השקט. והיופי, שלא משנה באיזה מסלול בחרתי, אני מוכרחה אותו בחיים שלי. אנשים אכן שואלים אותי, לאיזה אי הכי כדאי לנסוע?.... בכל אי משבעת האיים יוצאים מהמרכז האורבני ובזמן קצר אנחנו בסיפור דרך והטבע חוגג סביב ועוטף. יער ירוק, אוקיינוס כחול ומפרצונים, רכס עם עננים בראשו, הר געש דרמטי בגווני אדמה, כפר ציורי וצבעוני בקצה מדרון. משהו כאן מחבר אותי לעצמי בצורה הכי חושנית שאפשר. ואני משתדלת לחזור לשם שוב ושוב.

ברמזור האחרון לפני שאני מגיעה למקום ההרצאה, אני מעיפה מבט בראי המכונית. שולפת מהתא את הנשק הנשי האולטימטיבי, ליפסטיק. אדום, ורוד פושיה או כל אודם אחר שנמצא במצב צבירה סביר... וזהו, אני מוכנה "לטייל" בעולם עם קהל של 50 איש או 400. כל יום מחדש, כל הרצאה מחדש. כל טיול שיוצא לעולם בהדרכתי. זה הרי בעצם הרגע הקובע ביני ובין הקהל. גם בין גבר לאישה או כל זוג זרים שנוצר ביניהם חשמל ומשהו חושני, חסר מילים עובר ביניהם. המסלול ? (הנושא) שבחרתי צריך לעמוד במבחן המציאות של קהל הצופים. כל יום מחדש, כל הרצאה מחדש, אחרת לא יזמינו אותי שוב והמסלול הזה ייתר את עצמו ולי לא תהיה פרנסה.

עכשיו מה? עוד משהו ? איך פותחים את היום/ המפגש שלפני ההרצאה. איך מרגישים חושני כל יום, יצירתי מלא חיים ואנרגיה בלי לנסוע לאיזה אי? שולפת כלי נשק מספר שתיים. אני כבר מחוץ לרכב עם מחשב נייד, תיק, סלולרי, מפתחות ובעיקר עם האסוציאציה שעברה לי בראש בזמן הנהיגה בכל "פרשות הדרכים" והפניות שבכבישים. חוש הומור? כלי נפלא בארגז הכלים. אף בדיחה ששמעתי בחיי אני לא זוכרת, או מצליחה לקלקל. משהו מצחיק, משעשע, מפתיע. בקיצור מחפשת. אולי משהו מסיפור הדרך שלי בחיים ?

ההרצאה מסתיימת. "מבקר המדינה" מיד בפעולה. אני וכמובן גם קהל ה"מטיילים". סיכום מיידי ומהיר. היה טוב? נפלא? קולח וזורם כמו כביש בלי רמזורים? כמו האי אל היירו שיש בו רק רמזור אחד? איזו "פרשת דרכים" תקעה אותי? משהו כמו בלקאאוט, "תאונה" טכנולוגית עם מצגת המחשב, איזה אי שקט בקהל, מישהו ששכח לכבות סלולרי? או להביא דרכון בתוקף?

אני שוב על הסוס כלומר בדרכים. באמת על הסוס? הראש וההגה כבר לכיוון ההרצאה הבאה. בדרך ברכב, טלפונים, סידורים, רשימת מטלות כרופא שיניים, כביסה ולא לשכוח לקנות קטשופ אחרת הילדה תתלונן שאין לה מה לאכול. 

 אני שוב על הסוס כלומר בדרכים. באמת על הסוס? הראש וההגה כבר לכיוון ההרצאה הבאה. בדרך ברכב, טלפונים, סידורים, רשימת מטלות כרופא שיניים, כביסה ולא לשכוח לקנות קטשופ אחרת הילדה תתלונן שאין לה מה לאכול. 

אחח! לו הייתי עכשיו באיים הקנריים "שלי", צועדת במסלול הליכה קצר ולא קשה לגוף שיגהץ לי את הנשמה. שותה כוס קפה במצפה מרהיב מעל העננים.                                                                           נושמת  וטועמת את היופי. עוצמת עיניים לרגע כדי לזכור עם הראש, לוקחת פסק זמן.

25/9 טיול נשים. בא לך להצטרף? יונית 0522238162