עיצומו של החופש עם שני ילדים בבית. פתרונות? מישהו?
אחח, הנה אנחנו בעיצומו של חודש אוגוסט המהולל. שני ילדים בבית, שני ילדים חסרי מנוחה,צמאים לתעסוקה ועדיף כמה שיותר מקורית ומעניינת.
הראש שלי כל הזמן עסוק באיך אני יכולה לשדרג להם את החוויה,איך לגרום להם להיות מרוצים ובעיקר איך אני מקבלת שקט תעשייתי אחרי חוויה שלא ישכחו.
שלשום עשיתי להם סדנת שוקולד בבית,היה נחמד אבל הבלגאן שנשאר לי אחר כך לא שווה את זה בשום צורה.
אתמול לקחת אותם להצגה בקניון גם אני וגם הם התעפצנו מול השחקנית אבל הגלידה של אחרי פיצתה על זה ביג טיים.
התעוררתי הבוקר, שלחתי אותם ליום כיף אצל הסבתא והבטחתי שאחה"צ אאסוף אותם ותחכה להם הפתעה.
החלטתי!
אני עושה להם קומזיץ בים. נדליק מדורה קטנה,אביא איתנו תפוח אדמה ובטטות ונזרום..מינימום השקעה מקסימום כיף.
אז אספתי כמה קרשים מאתר הבנייה שליד הבית שלי,לקחתי מחצלת ענקית, 2 שמיכות דקות, שקית מלאה בתפוחי אדמה ובטטות ועד אינסטרומנטים שיוסיפו למצב רוח.
בשעה 17:30 יצאתי לכיוון הסבתא,העמסתי את כל הציוד ברכב ואז נזכרתי..
קומזיץ,קרשים,מדורה ולא לקחתי איתי את תיק העזרה ראשונה שלי. לא זזה בלעדיו כשמדובר באירועים מהסוג הזה. תיק שמכיל את כל מה שצריך.. פלסטרים,תחבושות,כדורים להקלה בכאבי ראש,בפנטן פלוס שתמיד אני מוצאת בה שימוש ומדחום..שיהיה.
חזרתי להעמיס גם אותו ויצאתי לדרך.
אספתי את ילדי תוך פרידה לשלום מסבתם התשושה והעייפה והצהרתי- "נוסעים לים!" ישר הקטנה ענתה לי "עוד פעם ים?" והבכור שלי "אמא,עוד רגע כבר לילה". ואני, אני מחייכת אליהם מבעד למראה וצועקת "הולכים לעשות קומזיץ בים". "נעשה מדורה,נצלה תפוחי אדמה..יהיה כיף."
אחרי שהחבר'ה שלי הבינו על מה מדובר, נשמעו קריאות התלהבות רועמות ברכב. אפשר לומר שעניתי לשביעות רצונם עם הפעילות המקורית שהצעתי.
הגענו לחוף. פרסנו את המחצלת,סידרנו את הקרשים והצתנו את האש. עד שהאש גברה כל אחד סיפר על היום שלו ועל הדבר הכי טוב שקרה לו היום וזאת תוך כדי עיטוף תפוחי אדמה ובטטה בנייר כסף. האש התחזקה דיה והכנסנו את הכדורים העטופים פנימה. כמובן שבזהירות רבה עם עזרה של מקל ארוך שאיפשר לנו למרכז אותם במרכז המדורה.
אחרי חצי שעה,הגיע זמן האוכל. תפוחי האדמה מוכנים,יש צלחות,יש מלח אז קדימה. אני מוציאה אותם החוצה.
ריכזתי את תפוחי האדמה שהוצאתי בצד ובני שמתאפיין כהרגלו בחוסר סבלנות ובחוסר דחיית סיפוקים ישר הושיט ידו אל עבר תפוח אדמה לוהט עטוף בנייר כסף,באותה שנייה נשמעה צרחה ותפוח האדמה נזרק אל עבר הקרקע. בני נכווה, כוויה קטנה אמנם כי נייר הכסף הצליח לבודד מעט החום אבל שרף לו באצבעות ואפילו דמעה אחת זלגה לה.
אין סיכוי שהלכה לי החוויה! ישר נזכרתי בתיק עזרה ראשונה שבחכמתי הבאתי איתי,הוצאתי את משחת בפנטן פלוס שזו משחה שמסייעת בהקלה בכוויות עור ודלקתיות כזו אחרת.
מרחתי לו על האצבעות וישר קיבלתי פרצוף של הקלה ממנו. האזור נרגע (וגם הילד),האדמומיות ירדה מהר והכי חשוב שהמשחה נספגה כל כך מהר, כך שהמשכנו בקלות באכילת תפוחי האדמה ונהנינו מכל ביס. אחרי הנגלה הזו,הכנסנו עוד נגלה של תפוחי אדמה, נכנסנו לטבילה קצרה וחזרנו מסופקים ושבעים הבייתה.
אין ספק שהצליח לי. ראיתי את זה על החיוכים של האוצרות שלי בזמן שנרדמו ברכב.





React to WordPress