החודש הוורוד? "סרטן השד לא ורוד"
לנגה קלינגר נמאס מה"פינק ווש" של חודש העלאת המודעות לסרטן השד, ויש לה מסר: סרטן השד לא ורוד. גם לא הטיפולים הנלווים אליו, ולפני שמדברים על העלאת המודעות כדאי לוודא שיש בכלל אצל מי להיבדק

והנה פתאום הגיח לו חודש אוקטובר, ומכל עבר אפשר להבחין בחודש המודעות ההו כה וורוד לסרטן השד וגילוי מוקדם מציל חיים, כמו שאוהבות כל החברות המסחריות לנופף בחודש הזה, ופינקוושינג וכל השיט. אז הנה השנקל שלי בנושא:
סרטן השד לא וורוד. גם הטיפולים הנלווים אליו לא וורודים, אבל גם לא מדבקים. אפשר לבקר את מי שמטופלת בכל שלב, אפשר לצחוק, אפשר לדבר על נושאים אחרים וגם על התאים האלה שמתרבים בגוף, זה ממש בסדר. אפשר גם לשאול את מי שמטופלת מה מתאים לה, או מה היא רוצה לאכול, מה ישמח אותה. כזה. העלאת מודעות אולי דרושה בציבור, אבל פחות ממה שהיא ממש דרושה אצל הרופאות והרופאים, אצל קופות החולים וחדרי המיון. יותר מדי רופאים (ולשון הפנייה הזכרית ממש לא מקרית) אומרים למטופלות שהן לא צריכות להיבדק, אומרים למטופלות שהן צעירות מדי לסרטן, שולחים מטופלות שכבר מגיעות למיון עם סימפטומים מובהקים הביתה, ואני מכירה אישית את הסיפורים. סרטן מגיע כל השנה, ובכל גיל. תפסיקו לתייג אותו כמחלה של מבוגרות ומבוגרים. יש פחות מדי כירורגיות שד בקופות החולים, אז נורא אוהבים לשלוח את כולן ״ללכת להיבדק״, אבל אין באמת אצל מי ואיפה.
באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!
לגבי הגן BRCA, או כפי שהוא מוכר בציבור הרחב, ״הגן של אנג׳לינה ג׳ולי״, בואו נדבר על זה רגע. זה נכון שאם את נשאית הסיכוי שלך לחלות במהלך חייך בסרטן השד או השחלות גבוה יותר (80%), אבל רק אחוז קטן מהחולות (10%, ויש שיגידו 20%, זה לא באמת משנה) הן נשאיות. כל אחת, בכל גיל, אם המחזורים שלה סדירים או לא, אם עברה הריונות או לא (וגם במהלך הריון), אם הניקה או לא, אם היא בסטרס או לא, אם היא אוכלת בריא או לא, אם היא היא או הוא, יכולה לחלות. התאים המתרבים בגוף לא באמת קראו את הספרים.
ומשהו לגבי הסיסמא הזו שנורא אוהבות ואוהבים לנופף בה בחודש אוקטובר או בכלל, ״גילוי מוקדם מציל חיים״, בואו. תפסיקו עם ציטוט הסיסמא המיושנת הזו לשלוח אצבע מאשימה לכל מי שגילתה ״מאוחר״. וזה בעיקר צעירות (כי כשאת צעירה גם התאים שלך), שאמרו להן שיחכו קצת, שלא יבדקו, או שנבדקו, ועברו את כל הטיפולים של השלבים המוקדמים, והסרטן לא שיחרר.
אז למה יש חולות וחולים? כי שיט הפנז, מה לעשות. ולא כי הן ״הזמינו את זה״, אין סרטן בוולט, אי אפשר להזמין.
ומה אפשר לעשות? פחות לפחד. אפשר להתקשר. אפשר לצחוק על זה (ובכלל לצחוק זה נחמד, וזו דווקא כן מדבק), אפשר ללוות לטיפולים ובדיקות, אפשר סתם לקבוע קפה טעים. אפשר לחיות. כולנו הרי לא יודעות מתי זה יסתיים. וזה יסתיים מתישהו לכולנו, זה בטוח.
ולכו להיבדק, בשבילכן ובשביל הגוף שלכן, פשוט כדי למנוע את השיט הזה, וכי טיפולים בשלבים מוקדמים יותר, יותר קצרים ופחות בלתי נעימים.