מאת: רוויטל מדר

לפני שבועיים החלה שנת הלימודים האקדמית. עבור מי שלא שפר מזלה בתמיכה גבית-כלכלית מהוריה ונדרשת לשכור דירה בתל אביב, הלימודים הופכים לתרגיל אקרובטי מסובך בו עליה לשלב בין לימודים לעבודה - והרבה עבודה, כי תשלום שכירות בארץ נוגס בחלק ניכר מהמשכורת - על אחת כמה וכמה אם את לומדת באוניברסיטת תל אביב, או במוסד תל אביבי אחר.

לאלה שלומדות ולומדים באוניברסיטת תל אביב מציעה עיריית תל אביב מלגה בגובה 9600 שקלים לשנה. את ההחלטה להעניק מלגה זו מסבירים באתר מנהלת הדיור של עיריית תל אביב כך: "במסגרת ההחלטה לקידום דיור בר השגה בעיר תל אביב, מוענקות לסטודנטים מלגות דיור של עד 9600 ש"ח. המלגות מיועדות לסטודנטים הלומדים באוניברסיטת תל אביב ומעוניינים להתגורר בשכירות באחת משכונות העיר הכלולות בפרויקט והעומדים בתנאי המלגה".

מי מוכנה להסתובב פה בלילה? שכונת התקווה. צילום: ויקיפדיה

גם אם נשים בצד את השאלה - מדוע רק אוניברסיטת תל אביב? מה עם יתר המכללות בעיר, ולמה הסטודנטיות והסטודנטים שלהן לא זכאים למלגה; וגם אם נשים בצד את שאלת הג'נטריפיקציה שעומדת מאחורי יוזמה זו, שכן השכונות המדוברות הן שכונות בדרום תל אביב שהעירייה רוצה להזרים אליהן דם חדש וצעיר, בולטת לעין חוסר יכולתה של מלגה זו לספק מענה לסטודנטיות.

השכונות שבהן עליך לגור בשביל לקבל מלגה מעיריית תל אביב הן שכונת שפירא, נווה שאנן, שכונת התקווה ויפו. לכל שכונה מצורפת רשימת רחובות ספציפיים שהמגורים בהם, ולא ברחובות אחרים, מתוגמלים במלגה. כך למשל, ביפו לא מדובר בכלל השכונות, כי אם בשכונות הקשות והמרוחקות במיוחד. אחרי ככלות הכל, ישנם כבר חלקים רבים ביפו ש?הודות? לתהליכי ג'נטריפיקציה רחוקים מלהידמות לשכונת עוני ומספר התושבים והתושבות הערבים בהן כה נמוך היום ביחס ליהודים והיהודיות שאליהן אין לעירייה צורך להזרים דם חדש וצעיר, כזה שבהמשך יעלה את מחירי השכירות ויוביל לשינוי המרקם האנושי.

מה אם כן הופך את הפרויקט הזה לכזה שהלכה למעשה מעניק לגברים נקודת יתרון על פני נשים? העובדה שחלקים נרחבים משכונות אלה רחוקים מלהיות אזורים בטוחים - כאלה שנשים יבחרו לגור בהם. נסו ללכת ברחוב העלייה התל אביבי בשעות הלילה, או לעבור באזור התחנה המרכזית בשעות הערב, כשהרחוב כבר אינו הומה גבר ואשה, ותבינו די מהר מדוע נשים יבחרו לא לגור באזורים אלה - לפחות לא אם הייתה בידיהן הברירה לעשות כן. והדבר נכון גם לשכונת התקווה, ולמעשה לרוב רובם של הרחובות שהם חלק מהפרויקט.

סחר בנשים כדבר שבשגרה. נווה שאנן. צילום: ויקיפדיה

רחובות אלה נעים בין התמקמות באזורים של סחר בנשים, כגון נווה שאנן, לרחובות חשוכים שדורשים ממך לעבור בחלקים לא נעימים, רוויים בגברים בשעות הלילה, או להתהלך זמן ממושך מהרגע שבו ירדת מהאוטובוס ברחובות קטנים - חוויה לא נעימה עבורנו, הנשים, שהפחד מאונס, תקיפה או הטרדה הוא חלק אינהרנטי מהיציאה שלנו למרחב הציבורי. על אחת כמה וכמה כשמדובר באזורים נטושים יחסית, עם הרבה גברים, חלקם שיכורים ונרקומנים, ובמקומות שבהם פועלות דירות דיסקרטיות לצד סחר בסמים.

האפליה שמייצרת מלגה זו הפכה לברורה מאין כמותה כאשר לפני כחצי שנה החלה חברה לא תל אביבית שלי לחפש דירה בתל אביב. היא הסכימה לשלם סכום לא מבוטל עבור השכירות: עד 4,000 שקלים - למרות שלא היה ברור כיצד תצליח לשלם שכירות זו בעודה לומדת ונדרשת לשלם שכר לימוד בנוסף. דירות רבות במחירים נמוכים יותר, נדחו על ידה מפאת המרחק שלהן, שידרוש ממנה התניידות במוניות בשעות הלילה המאוחרות, כי הליכות ליליות לנשים הן לא חוויה שאת רוצה לבחור בה על בסיס יומיומי או בכלל, ואחרות כי היו ממוקמות בשכונות שהן חלק מהפרויקט של עיריית תל אביב, קרי לא מקום שבו אישה תרצה לגור, בטח לא בגפה. לבסוף, אחרי שכיתתה רגליים במשך 6 חודשים היא מצאה דירה, במחיר "סביר" בשכונת פלורנטין - עובדה שלא זיכתה אותה במלגה, כי שכונת פלורנטין לא נכללת בפרויקט של עיריית תל אביב. היא כבר עברה תהליך יפה של ג'נטריפיקציה, ושם אין צורך לשלם למישהו כדי לעודד אותו לגור במקום - זאת למרות שגם היא שכונה לא פשוטה עבור נשים, שכן מעטים הרחובות המוארים בה.

כבר עברה תהליך יפה של ג'נטריפיקציה. שכונת פלורנטין. צילום: ויקיפדיה

לעומתה, כאשר בן זוגי החל לחפש דירה לפני חצי שנה, הוא מצא כזו תוך פחות מחודש, ובמחיר נמוך יותר בשכונת התקווה: שני חדרים ב-2500 שקלים, בקומת קרקע (שגם בה נשים מעדיפות לא לגור, ובצדק), ברחוב שמקביל לשוק התקווה. והלכה למעשה על עצם המגורים האלה הוא יקבל מעיריית תל אביב את אותה מלגה, כך שהוא גם משלם מראש שכר דירה נמוך יותר, וגם מקבל סכום לא מבוטל על כך, אז שכירותו בפועל תהיה 1700 שקלים בחודש - מחיר חלומי לחלוטין, גם למגורים עם שותפים בתל אביב, ועל אחת כמה וכמה לדירת שני חדרים בתל אביב.

המצב הזה, בו מלגות דיור ניתנות רק בשכונות מרוחקות, כאלה שהתשתיות בהן רחוקות מלהיות ברמה הנאותה, ולא פעם רחובותיהן מוחשכים ובין הפעילויות של השכונה יש גם פשע, סחר בנשים ובסמים נותן יתרון ברור לגברים, שנעדר מעיניה של עיריית תל אביב בעודה הגתה את המלגה הזו. כאמור, זה לא הדבר היחידי שנעדר מעיניה בעודה חותרת, לדבריה, לדיור בר השגה, אבל רק בשכונות קשות, שמהוות אזורים שנשים יעדיפו לא לצעוד ולגור בהם - בעיקר לא לבד.

המעבר של בן הזוג שלי לתקווה הגביר את ביקורי בשכונה ושהותי בה. כשמחשיך כבר לא נעים לצאת לטיול עם הכלבה לבד, וכאשר אני רוצה להגיע אליה בשעות הערב אני נדרשת למונית שתוריד אותי ממש בכניסה לבית, כי מי רוצה לעבור ברחוב לוינסקי ואז ההגנה ואז בתוך הרחובות הקטנים והחשוכים בגפה? ניסיתי בשבוע שעבר להגיע לכאן בשעות הלילה במונית שירות שמורידה אותי בהגנה. כבר ברחוב העלייה הוטרדתי ומצאתי עצמי חוששת לחיי, ולאחר מכן צעדתי במהירות ותוך כדי שאני מדברת בטלפון לפתח הבית - הליכה של כמה דקות שהרגישה כמו נצח. אין צורך לציין שלא אעשה את זה שוב, ושכשחברתי באה לכאן לארוחת ערב לפני שבוע, בן הזוג שלי אסף אותה והחזיר אותה. היא, הלוא, מתוקף המגדר שלה, לא זוכה להנחה ניכרת בשכר דירה, ולא יעלה על הדעת לייצר מצב בו תידרש להוציא מכיסה לכל הפחות 60 שקלים על מונית רק כדי להגיע או לצאת מכאן.

תגיות